טַרדָן

וקרולה פלצ'נר, עיתונאית מדעית

פביאן דופונט הוא כותב עצמאי במחלקה הרפואית המומחה לרפואת אנוש כבר עבד לעבודה מדעית בבלגיה, ספרד, רואנדה, ארה"ב, בריטניה הגדולה, דרום אפריקה, ניו זילנד ושוויץ, בין היתר. מוקד עבודת הדוקטורט שלו היה נוירולוגיה טרופית, אך עניינו המיוחד הוא בריאות הציבור הבינלאומית והתקשורת המובנת של עובדות רפואיות.

עוד על המומחים של

קרולה פלצ'נר היא כותבת עצמאית במחלקה הרפואית של ויועצת הכשרה ותזונה מוסמכת. היא עבדה במגזינים מומחים ופורטלים מקוונים לפני שהפכה לעיתונאית עצמאית בשנת 2015. לפני תחילת ההתמחות למדה תרגום ופרשנות בקמפן ובמינכן.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

המגפה היא מחלה זיהומית חמורה שעלולה להיות קטלנית. הטריגר הוא החיידק Yersinia pestis, המועבר לבני אדם על ידי פרעושים של חולדות. המגפה כבר לא משחקת תפקיד באירופה כיום, אך היא ממלאת תפקיד באזורים מסוימים באפריקה, אסיה ודרום, מרכז וצפון אמריקה. קרא כיצד תוכל להגן על עצמך מפני זיהום באזורי סיכון כאלה וכיצד מטפלים במגפה!

קודי ICD למחלה זו: קודי ICD הם קודים מוכרים בינלאומיים לאבחונים רפואיים. ניתן למצוא אותם, למשל, במכתבי רופא או בתעודות של כושר עבודה. A20

סקירה קצרה

מהי מגפה מחלה זיהומית מדבקת במיוחד המועברת על ידי פרעושים מכרסמים. כבר לא משחק תפקיד באירופה כיום.
סימפטומים: בהתאם לצורה, למשל. B. חום גבוה, צמרמורות, בלוטות לימפה נפוחות, צבע עור שחור / כחלחל, כיח עקוב מדם
סיבה: ההדק הוא החיידק Yersinia pestis, המועבר דרך עקיצות פרעושים וניתן גם להעביר אותו מאדם לאדם. לעתים נדירות ההדבקה מתרחשת במגע ישיר עם מכרסמים נגועים. במגיפה ריאתית, זיהום טיפות הוא דרך ההעברה החשובה ביותר. גורמי הסיכון כוללים: תקני היגיינה ירודים.
טיפול: אנטיביוטיקה
תחזית: טוב אם מתחילים טיפול מוקדם, אחרת המחלה בדרך כלל קטלנית.

מגפה: תיאור

למרבה המזל, הזמנים שבהם המגפה ("המוות השחור") מחקה כפרים שלמים הסתיימו. כיום המחלה המדבקת כבר לא ממלאת תפקיד באירופה. זה נגרם על ידי החיידק Yersinia pestis. מכרסמים כגון חולדות ועכברים הם המאגר של הפתוגן. החיידק יכול להיות מועבר מבעלי חיים לבני אדם באמצעות פרעושים. נדיר שבני אדם נדבקים ישירות על ידי מכרסמים חולים. מחלות שיכולות להיות מועברות מחוליות (כגון חולדות) לבני אדם (ולהיפך) כמו המגפה ידועות בשם zoonoses.

אנשים הנגועים במגפה יכולים להעביר את הפתוגן לאנשים אחרים. זה קורה במיוחד עם מגפה ריאות. הוא מועבר באמצעות זיהום טיפות.

בגרמניה אין חיסון נגד מגפה.

מגפה: מכיל, אך לא נמחק

הסיכון להידבקות במגפה גבוה במיוחד באזורים בהם יש מכרסמי בר הנגועים במזיקים. על פי מכון רוברט קוך, זה המצב רק באזורים אנדמיים מוגבלים באפריקה, אסיה, מרכז טרופי ודרום אמריקה ובדרום מערב ארה"ב. התפשטות המגיפה מועדפת כאשר אנשים רבים גרים יחד במרחב סגור בתנאים היגייניים ירודים.

מגפות ומגיפות גדולות, שגבו מיליוני קורבנות בימי הביניים, כבר אינן קיימות כיום.

בין 2010 ל -2015, ארגון הבריאות העולמי (WHO) רשם 3,248 מקרי מגפה ברחבי העולם, כולל 584 מקרי מוות. עם זאת, מספר זה הוא מאוד לא מדויק, שכן יותר מ -80 אחוז מהזיהומים מתרחשים באפריקה, שם לא כל המקרים מדווחים ל- WHO. גם בגרמניה קיימת חובת דיווח בהתאם לחוק הגנת זיהומים (IfSG) על כל חשד למגיפה, מחלות מוכחות ומוות ממגפה.

יחד עם כולרה, אבעבועות שחורות וקדחת צהובה, המגפה היא אחת מארבע מחלות ההסגר כפי שהוגדרו על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO). למחלות אלו יש מהלך מחלות מאיים במיוחד והן מדבקות ביותר.

מגיפה: תסמינים

פרק הזמן שבין ההדבקה בפתוגן המגפה לבין הופעת הסימפטומים הראשונים (תקופת הדגירה) משתנה במידה ניכרת. הוא נע בין מספר שעות עד שבעה ימים.

בעיקרון ישנן שלוש צורות עיקריות שונות של המגפה בבני אדם, חלקן עם תסמיני מגפה שונים.

מגפת דבר

המגפה הבובנית, הידועה גם בשם מגפה בובנית או מוות שחור, היא הצורה הנפוצה והמוכרת ביותר של המגפה. זה מועבר בדרך כלל רק באמצעות עקיצות פרעושים. הסימפטומים הראשונים מופיעים בדרך כלל יומיים עד שישה ימים לאחר ההדבקה:

חום גבוה
צְמַרמוֹרֶת
כְּאֵב רֹאשׁ
תחושת חולשה כללית

לפעמים נוצרות שלפוחיות קטנות בנקודה שבה חיידקי המגפה חדרו לעור באמצעות נשיכת פרעושים. לפעמים תתפתח פריחה קלה ואדומה בשלבים מאוחרים יותר. פתוגני המגפה נודדים לבלוטות הלימפה השכנות, המתנפחות עקב הזיהום וניתן לחוש אותן בקלות. האזורים הנפוחים קשים וכואבים עם המגיפה הבונית. המפשעה, בית השחי והצוואר, בהם ממוקמות תחנות בלוטות הלימפה העיקריות, מושפעות לעתים קרובות. ככל שהמחלה מתקדמת, היא מתפשטת ובלוטות הלימפה הרחוקות יותר מתנפחות גם הן.

בדומה לחבורה, התנפחות בלוטות הלימפה הופכות לכחולות תוך מספר ימים, ויוצרות הופעה אופיינית של בליטות כהות בקרב חולי מגפה. לעתים רחוקות הם פותחים ומרוקנים הפרשות מדבקות ביותר.

כך מועברת המגיפה הבוכנית

פרעושים מכרסמים הנושאים את הפתוגן עולים על עור האדם. לאחר נשיכת הפרעושים, הפתוגנים מתפשטים דרך מערכת הלימפה.

אם בלוטות הלימפה מדממות פנימה, עלולים להיווצר סיבוכים. כי אז קיים סיכון לחיידקים להיכנס לדם או לריאות. אז עלולה להיגרם אלח דם מה שנקרא או מגפה ריאתית. שתי צורות המחלה חמורות ולעתים קרובות קטלניות.

מגיפה ריאתית

מגפת הריאות מתרחשת או כסיבוך של המגיפה הבונית או כמחלה "עצמאית" לאחר שהפתוגן של המגפה מועבר באמצעות זיהום טיפה: אנשים חולים מפיצים טיפות הפרשה זעירות לאוויר הסובב כשהם מדברים, משתעלים או מתעטשים. טיפות אלה מכילות חיידקי מגפה והן מדבקות ביותר. כאשר אנשים בריאים נושמים אותם, החיידקים הולכים ישר לריאות וגורמים למגיפה ריאתית.

התסמינים הראשונים של מגפה ריאות מתפתחים כמה שעות לאחר שהפתוגן של המגפה הגיע לריאות. בהתחלה, לחולה יש רק חום, עלולים להיות צמרמורות ו / או כאבי ראש, ובאופן כללי מרגיש חלש. ביום השני מתווספים שיעול, לעיתים קרובות עם כיח (מדמם) וכאבים בחזה. לחולה יש דופק מהיר וקוצר נשימה. בגלל גירוי השיעול החזק, הנפגעים מקיאים לעתים קרובות או סובלים מכאבי בטן.

אלח דם ממגפה

בערך כעשרה אחוזים מהמקרים, חיידקי המגפה נכנסים לדם וגורמים ל"הרעלת דם ". מה שנקרא אלח דם המגיפה מתרחש כסיבוך של מגפה בובנית או ריאתית. התסמינים כוללים ירידה בלחץ הדם, חום גבוה, בלבול או עייפות ובעיות עיכול.

מכיוון שהפתוגנים יכולים להתפשט בכל הגוף דרך הדם, ההשלכות של אלח דם ממגוון הן מגוונות ויכולות להשפיע על איברים שונים. הפרעות קרישה מסוכנות במיוחד מכיוון שהן קשורות לדימום בתוך הגוף. מעד לב, טחול וכבד מוגדלים ואי ספיקת כליות הן השלכות אפשריות אחרות.

אם לא מטפלים, אלח דם המגיפה מוביל לכשל במחזור הדם. אם לא ניתן לשמור על זרימת הדם בגוף, החולה מת ממחלת המגיפה.

מגפה: סיבות וגורמי סיכון

העובדה שהמגיפה עלולה להשתולל כל כך בתקופות מוקדמות יותר נבעה מהעובדה שאנשים לא ידעו את סיבתה ולכן לא יכלו למנוע הידבקות. רק 120 שנה ידוע שהמגיפה נגרמת על ידי חיידק (Yersinia pestis). הפתוגן מצוי בעיקר במכרסמים וניתן להעביר אותו לבני אדם על ידי הפרעושים שלהם. אנשים חולים יכולים גם להעביר את חיידקי המגפה ישירות לאנשים אחרים. במקרה של מגיפה ריאתית, זה קורה באמצעות זיהום טיפה.

חיידק המגפה מדבק ביותר. זה יכול גם להערים על המערכת החיסונית האנושית בעזרת מנגנון מיוחד: תאי דם לבנים מסוימים הם תאי הגנה חשובים של המערכת החיסונית. הם יכולים "לאכול" פולשים כגון חיידקים וכך לעצור זיהום. לא כך לגבי המגפה: חיידקי המגפה ה"נאכלים "פשוט ממשיכים להתחלק בתוך תאי החיסון.

היכן מתרחשת המגפה?

כיום המגפה כבר לא קיימת במדינות רבות. זאת מכיוון שתקני ההיגיינה השתפרו באופן דרסטי במקומות רבים. היגיינה לקויה, חולדות בבתים וחיים בשכונות עוני הם גורמי סיכון אפשריים להתפתחות או התפשטות המגפה. כיום המגפה עדיין מתרחשת באזורים הבאים:

אפריקה (במיוחד מרכז, דרום ומזרח אפריקה)
אסיה (במיוחד רוסיה, המזרח התיכון, סין, דרום מזרח אסיה, מיאנמר)
מרכז ודרום אמריקה (אזורים טרופיים וסובטרופיים)
צפון אמריקה (דרום מערב ארה"ב)

מגפה: בדיקות ואבחון

אם יש חשד למגפה, הרופא ייקח תחילה בשיחה את ההיסטוריה הרפואית של המטופל (אנמנזה). לדוגמה, הוא שואל את השאלות הבאות:

מה התסמינים שלך בדיוק?
כמה זמן קיימות התלונות?
האם היית לא לאחרונה? אם כן, היכן?
האם היה לך מגע עם מכרסמים?
שמתם לב לעקיצות חרקים?
האם אתה עובד מעבדה ברמת בטיחות S3 (אלו מעבדות המטפחות חיידקי מגפה לניתוח דגימות)?

לאחר מכן מתבצעת בדיקה גופנית. בין היתר הרופא ימחיש את בלוטות הלימפה ויחפש נפיחות וכאבים. לפעמים כבר נוצרו החבטות האופייניות של המגיפה הבונית, וזה אינדיקציה ברורה. עם מגיפה ריאתית התסמינים לרוב פחות ברורים. שיעול, כיח דמים וחום עלולים להתפרש בצורה לא נכונה כדלקת ריאות חמורה.

לצורך אבחון אמין יש לזהות את חיידק המגפה בגוף. לשם כך הרופא דוקר בלוטת לימפה נפוחה, לוקח דגימה ושולח אותו למעבדה לניתוח. אם יש חשד למגיפה ריאתית, כיח כלשהו או דגימת רוק יישלחו פנימה. במקרה של מגיפה ניתן לזהות את החיידקים המפעילים בהפרשות אלה או בחומר הדגימה מבלוטות הלימפה הנפוחות.

בנוסף לאיתור הפתוגן הישיר הזה, יש גם חשיבות לבדיקת דם. ניתן להשתמש בבדיקה זו כדי לקבוע האם החיידק כבר נמצא בדם (ראו גם: אלח דם המגיפה) והאם המערכת החיסונית כבר זיהתה את הפתוגן.

מגפה: טיפול

אם האבחנה "מגיפה" מתבצעת, החולה מבודד כך שהוא לא ידביק אף אחד. ניתן להיכנס לחדר בית החולים שלו רק תחת תקנות בטיחות והגנה קפדניות. כל מגע מיותר עם המטופל נמנע.

כיום המגיפה מטופלת באנטיביוטיקה, למשל בסטרפטומיצין, ג'נטמיצין, טטרציקלינים (למשל דוקסיציקלין) או כלוראמפניקול. הרופאים בדרך כלל נותנים את התרופה דרך הווריד דרך מזרק ובהמשך בצורת טבליה.

לאחר תחילת הטיפול באנטיביוטיקה, חולים עם מגפה בובנית חייבים להישאר מבודדים לפחות יומיים, וחולים עם מגפה ריאתית לפחות ארבעה ימים.

מגפה: מהלך המחלה והפרוגנוזה

אם המגיפה הבובנית מזוהה בזמן טוב ומטופלת בעקביות, הפרוגנוזה טובה וכמעט כל החולים שורדים (שיעור התמותה: 10 עד 15 אחוזים). ללא טיפול, לעומת זאת, 40 עד 60 אחוזים מהנפגעים מתים.

עם מגפה ריאות וספסיס מגיפה, סיכויי ההישרדות קלושים אם המטופל אינו מטופל במהירות. אם הרופא מבצע את האבחנה בזמן טוב ומתחיל בטיפול אנטיביוטי, שיעור התמותה של שתי צורות המגיפה הללו יורד באופן משמעותי.

לאחר ששרד את זיהום המגפה, האדם חסין במידה רבה מפני זיהום מחודש. עם זאת, לפעמים זה יכול להוביל למחלה חדשה.

המגפה בימי הביניים

המגפה היא אחת המחלות הזיהומיות הגדולות של ימי הביניים. באופן שגרתי היא נקראת גם המוות השחור או המגפה השחורה. השם נובע מכך שהעור יכול להפוך לשחור ולמות ככל שהמחלה מתקדמת.

בימי הביניים השתוללו באירופה התפרצויות מגיפות גדולות שגבו חיי אדם במאות מיליונים. אך ישנן גם עדויות לכך שהמוות השחור התקיים הרבה לפני ימי הביניים. עם זאת, לא ברור אם אכן מדובר בזיהום בחיידק Yersinia pestis.

מדענים היום אספו מידע רב על המגפה בימי הביניים. זה מקל להבין את התפרצות המחלה והתפשטותה באותה תקופה. למעשה, היו שני גלי מגיפה גדולים באירופה בימי הביניים. מגפה עולמית באה במאות ה -19 וה -20, אך אירופה נחסכה במידה רבה. התפשטות והתפשטות המגיפה התנהלה בדרכים שונות. עד כה לא ברור מדוע התפשטות נוספת של המגפה באירופה בין שני גלי המגיפה הגדולים לא התקדמה במשך יותר מ -700 שנה.

מגפת המגפה 1 (כ -541 עד 750 לספירה): הגל הגדול הראשון של המגיפה בימי הביניים נמשך בין 540 ל -750 לספירה. הוא הגיע ממצרים מעבר לים התיכון לאירופה ואל מה שכיום צרפת. במהלך מגפת המגיפה הגדולה הראשונה הזו, כ -100 מיליון בני אדם מתו ברחבי העולם, כולל כמחצית מאוכלוסיית אירופה. ישנן תיאוריות רבות לגבי ההשלכות החברתיות-כלכליות, כמו גם הפוליטיות שגרמה להכחדה המונית זו באירופה. כמה היסטוריונים מקשרים אותו להתרחבות הערבית לכיוון דרום אירופה.

מגפת מזיקים 2 (המאות ה -14 עד ה -19): אירעה התפרצות מגפה גדולה במרכז אסיה בשנים 1340 עד 1350. המגפה הגיעה שוב לאירופה ולאפריקה דרך מסחר דרך המשי. אוכלוסיית העולם הצטמצמה מכ -450 מיליון ל -350 מיליון איש בתקופה זו. גל המגיפה הגדול הסתיים שנים ספורות בלבד לאחר שהחל באסיה. עם זאת, התפרצויות קטנות המשיכו להתרחש באירופה עד המאה ה -19.

המגפה השחורה: שינוי ברפואה

מגיפת המחלה המדבקת ביותר הובילה לחשיבה מחודשת בסיסית ברפואה. יסודות ההבנה שלנו לגבי מחלות ודרכי ההדבקה כיום עוצבו על ידי תגליות חשובות שהתגלו בתקופה זו.

בימי הביניים, למשל, מחקר על המתים היה אסור. בשל מקרי המוות הרבים מהמגפה, האיסור הכללי הזה התמוסס באיטיות וניתוק הגופות היה מקובל. מהפך זה מייצג רגע חשוב בהבנה הרפואית של הגוף.

השלב הגדול הבא היה ההבנה כי מחלות מדבקות ויכולות להיות מועברות באמצעות מגע פיזי עם אנשים חולים. עם זאת, נדרשו עוד 200 שנה עד שתורת ההדבקה הזו כובשת.

רק עם המגפה הגדולה השלישית במאות ה -18 וה -19 הובהרה לבסוף דרך העברת המגיפה. זאת בשל העובדה שההשקפה הכנסייתית (מגפה כעונש האל) על האוכלוסייה כבר לא הספיקה לבדה כהסבר. זה התחיל בחיפוש אחר הסברים עולמיים נוספים. בשנת 1894 הצליח הרופא והבקטריולוג השוויצרי-צרפתי אלכסנדר אנדרין לאתר את חיידק המגפה. לכבודו ניתן לו שמו המדעי: Yersinia pestis.