פיברינוגן

ואווה רודולף-מולר, רופאה

אווה רודולף-מולר היא כותבת עצמאית בצוות הרפואי של היא למדה רפואה אנושית ומדעי עיתונים ועבדה שוב ושוב בשני התחומים - כרופאה במרפאה, כמבקרת, וכעיתונאית רפואית בכתבי עת מומחים שונים. כיום היא עובדת בעיתונות מקוונת, בה מוצע מגוון רחב של תרופות לכולם.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

פיברינוגן הוא גורם קרישת דם. זהו השלב המקדים של פיברין: חלבון זה עוטף ומייצב את טסיות הדם (טרומבוציטים) המצטברות במקום של פגיעה בכלי הדם. המרת הפיברינוגן לפיברין מתבצעת באמצעות הטרומבין. כאן תוכל לקרוא את כל מה שאתה צריך לדעת על פיברינוגן, כאשר הרופא מודד את רמת הדם שלך ואילו מחלות משפיעות על הערכים הנמדדים.

מהו פיברינוגן?

פיברינוגן הוא חלבון שממלא תפקיד חשוב בקרישת הדם והוא מכונה גם גורם I. זהו השלב המקדים של פיברין, העוטף את תקע הטסיות - הנוצר במקום פגיעה בכלי הדם - כמו רשת. בנוסף, הפיברינוגן שייך לחלבוני השלב החריף. אלו ערכי מעבדה שונים שעולים עם מחלות מסוימות.

מתי נקבע הפיברינוגן?

הרופא קובע את הפיברינוגן, למשל אם יש חשד למחסור מולד או נרכש בפיברינוגן. זה האחרון יכול לנבוע מנזק לכבד, למשל. אינדיקציות חשובות נוספות לבדיקת רמות הפיברינוגן הן:

• מעקב אחר טיפול בפיברינוליזה להמסת קריש דם (המכיל סטרפטוקינאז או אורוקינאז)
• בקרת הטיפול החלופי בפיברינוגן
• חשד להפעלה מופרזת חריגה של קרישת הדם (קרישת קרישת דם)
• חשד לתגובה בשלב החריף, תגובה מערכתית של הגוף לזיהום, פגיעה ברקמות ומחלות אחרות

פיברינוגן: ערכים תקינים

הרמה התקינה של פיברינוגן בדם תלויה בגיל. הטווחים הסטנדרטיים הבאים (טווחי התייחסות) חלים על ילדים, מתבגרים ומבוגרים:

גיל	ערך תקין של פיברינוגן
עד 4 ימים	167 - 399 מ"ג / ד"ל
5 עד 30 ימים	162 - 462 מ"ג / ד"ל
31 ימים עד 3 חודשים	162 - 378 מ"ג / ד"ל
4 עד 6 חודשים	150 - 379 מ"ג / ד"ל
7 עד 12 חודשים	150 - 387 מ"ג / ד"ל
13 חודשים עד 5 שנים	170 - 405 מ"ג / ד"ל
מ 6 שנים	180-350 מ"ג / ד"ל

שימו לב: ערכי הגבול תלויים בשיטה ובמעבדה. במקרים בודדים, טווחי ההתייחסות שניתנו בתוצאות המעבדה חלים.

מתי הפיברינוגן נמוך?

מחלות מסוימות מעכבות את ייצור הפיברינוגן. אלה כוללים, למשל, מחלות כבד קשות כגון שחמת הכבד או הפטיטיס חריפה. מצבים אחרים המביאים לירידה בערכים הנמדדים הם:

• שלב מאוחר של צריכת הקואגולופתיה (הפעלה פתולוגית של קרישת הדם, הנקראת גם קרישה תוך וסקולרית מופצת)
• אובדן דם חמור
• מחסור מולד פיברינוגן נדיר או חוסר מוחלט של פיברינוגן (היפו או אפריבינוגנמיה)
• שימוש בתרופות מסוימות (למשל אספרגינאז בטיפול בלוקמיה לימפובלסטית חריפה)

לתינוקות יש גם רמות נמוכות יותר של פיברינוגן מאשר מבוגרים. אבל זה די רגיל בגיל הזה ואינו מצביע על מחלה.

מתי גדל הפיברינוגן?

הפיברינוגן הוא חלבון שנקרא פאזה אקוטית. המשמעות היא שהיא גדלה עם תגובה מערכתית של הגוף למצבים מסוימים. חלבונים אחרים בשלב החריף הם, למשל, חלבון C-reactive (CRP) או פריטין. מחלות המובילות לעלייה בחלבונים בשלב החריף הן:

• דלקת (למשל ראומטיזם, מחלת קרוהן)
• גידולים (ניאופלזמות)
• שורף
• טראומה (למשל ניתוחים)
• סוכרת וחוסר האיזון המטבולי הנגרם ממנה
• אורמיה כתוצאה מאי ספיקת כליות (אורמיה היא הרעלת הדם באמצעות חומרים שאמורים להפריש בשתן - בקיצור: הרעלת שתן)

אפילו עם תחילת הקואגולופתיה הצריכה, הפיברינוגן גבוה מדי. עם זאת, הערכים יורדים ככל שהמחלה מתקדמת - אפילו מתחת לנורמלי.

מה לעשות אם הפיברינוגן משתנה

אם הפיברינוגן נמוך מדי, הסיכון לדימום גדל. לפעמים קשה לשלוט באלו. אם כן, אם כן, ניכרת רמת פיברינוגן מופחתת, במיוחד לפני ניתוח מתוכנן, על הרופא לקבוע את הסיבה לפני ההתערבות ולשלול הפרעת מחסור בפיברינוגן.

יש להתאים באופן אופטימלי מחלות כרוניות עם פיברינוגן מוגבר. לדוגמה, יש חשיבות רבה למינון התרופה הנכון במקרה של סוכרת או לשימוש בדיאליזה במקרה של אי ספיקת כליות. אם הפיברינוגן עולה באופן קבוע, הסיכון למחלות לב וכלי דם עולה.

none:  תינוק ילד מְנִיעָה סמים