בַּעַת חוּץ
ג'וליה דובמאייר מסיימת בימים אלה את התואר השני בפסיכולוגיה קלינית. מתחילת לימודיה התעניינה במיוחד בטיפול ובמחקר של מחלות נפש. בכך הם מונעים במיוחד מהרעיון לאפשר לנפגעים ליהנות מאיכות חיים גבוהה יותר על ידי העברת ידע בצורה קלה להבנה.
עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.אנשים הסובלים מאגורפוביה מבועתים ממצבים שמהם יתקשו להימלט בשעת חירום או מהם יהיה קשה להשיג עזרה. לכן אתה נמנע בין היתר מכיכרות רחבות, קהל, בתי קולנוע, אוטובוסים או מעליות. רבים חווים תסמינים גופניים מאיימים כגון דפיקות לב וסחרחורת בסביבה מפחידה. עם הזמן הפחד קובע יותר ויותר את חייהם. קרא כיצד אגורפוביה מתפתחת, כיצד היא משפיעה וכיצד לטפל בה.
קודי ICD למחלה זו: קודי ICD הם קודים מוכרים בינלאומיים לאבחונים רפואיים. ניתן למצוא אותם, למשל, במכתבי רופא או בתעודות של כושר עבודה. F40
אגורפוביה: תיאור
המונח אגורפוביה נגזר מהיוונית. המונחים "אגורה" = "שוק" ו"פוביה "=" פחד "מצביעים על כך שאנשים הסובלים מאגורפוביה מפחדים ממקומות ציבוריים. לכן מכונה האגורפוביה גם "קלסטרופוביה". זה מתבלבל לעתים קרובות עם הפחד מהחלל (קלסטרופוביה), המתאר את הפחד ממרחבים צרים וסגורים, ושייך לפוביות הספציפיות.
אגורפוביה יכולה להתרחש גם במקומות סגורים. עם זאת, אלה שנפגעו אינם חוששים מהצפיפות או הסגירות של החדר עצמו. הם חוששים שבמצב חירום הם לא יוכלו לברוח משם או שלא יקבלו עזרה. הם גם מנסים להימנע ממצבים בהם נסיגה עקב התקף חרדה תהיה מביכה - למשל, במהלך מופע תיאטרון. כשנכנסים למרחב ציבורי, הם תמיד מנסים להיות ליד יציאה.
בניגוד להפרעות חרדה רבות אחרות, אגורפוביה אינה קשורה למצב או לאובייקט ספציפי. הוא יכול להופיע במקומות שונים מאוד, כמו למשל בקולנוע, באוטובוס או בגשרים. ללא עזרה טיפולית, אגורפוביה מביאה לירידה חמורה באיכות החיים. חלק כבר לא מעזים לצאת החוצה בכלל או שצריך מישהו שילווה אותם ותמיד יש להם את התרופות והטלפון הנייד איתם בשעת חירום.
אגורפוביה והפרעת פאניקה
אגורפוביה מתרחשת לעתים קרובות מאוד בשילוב עם התקפי פאניקה. כ -35 עד 56 אחוזים מהחולים סובלים מאגורפוביה עם הפרעת פאניקה. התקפי פאניקה הם התקפי חרדה אלימים שאורכים בדרך כלל מספר דקות. אלה שנפגעים חווים את זה כמאיים ביותר מכיוון שבנוסף לתסמינים הפסיכולוגיים מתרחשות גם תלונות פיזיות קשות. אלה כוללים דפיקות לב מהירות, הזעה, סחרחורת ותופעות רבות אחרות שהחולים מעריכים כמסכנות חיים. הפחד גובר יותר ויותר.
"פחד מפחד"
מאפיין מרכזי באגורפוביה הוא שהנפגעים מפחדים מהתקפי פאניקה או חרדה בציבור. תופעה זו ידועה בשם "פחד מפחד" או "פובופוביה". הפחד בעיקר מאושר מכיוון שהפחד מהפחד מעורר מתח פיזי. אלה שנפגעו מקפידים לשים לב לשינויים הגופניים הקלים ביותר שיכולים להצביע על התקף חרדה והם חרדים מדי. ביחסי הגומלין בין הנפש והגוף, יכול להתעורר פחד עז כזה או אפילו התקף חרדה.
מחשש למצבים לא בטוחים, אלה שנפגעים מתכננים פגישות או אירועים עד הפרט הקטן ביותר. כל ההרהורים והדאגות מראש הם לא פחות מפחידים, אם לא גרועים יותר, מהמצב בפועל.
כמה מושפעים?
הפרעות חרדה שכיחות. כארבעה אחוזים מהאוכלוסייה יסבלו מאגורפוביה לפחות פעם אחת בחייהם. הסיכון של נשים להיפגע פי שלושה מגברים. הופעת ההפרעה הנפשית נעוצה בסוף גיל ההתבגרות או בבגרות צעירה.
מעט מאוד מטופלים סובלים מאגורפוביה טהורה. רבים מפתחים גם הפרעות חרדה אחרות, אך גם דיכאון, התמכרויות לאלכוהול והפרעות אישיות.
אגורפוביה: תסמינים
על מנת לאבחן אגורפוביה, על הנפגעים להראות סימפטומים מסוימים על פי סיווג ICD-10 של הפרעות נפשיות.
כקריטריון עיקרי, עליהם להימנע או לפחד באופן עז ומתמשך לפחות משניים מהמצבים הבאים:
- קהלים
- מקומות ציבוריים
- לטייל לבד
- נוסעים רחוק מהבית
בנוסף, לפחות שניים מתסמיני החרדה הפיזיים או הפסיכולוגיים הבאים חייבים להיות קיימים, המתרחשים גם יחד.
סימפטומים פיזיים
לאנשים הסובלים מאגורפוביה תמיד יש אחד או יותר מהתסמינים הבאים:
- דפיקות לב, עלייה בקצב הלב
- זיעה
- לרעוד
- פה יבש
התלונות השכיחות בחזה ובטן הן:
- קשיי נשימה
- חֲרָדָה
- כאבים או אי נוחות בחזה
- בחילה או תחושה לא טובה בבטן
- תחושת סחרחורת, חוסר יציבות, חולשה או קלילות ראש
- תחושה שהעצמי או הסביבה אינם אמיתיים (דה -פרסונליזציה או הסרת ההתנהגות)
- פחד לאבד שליטה
- מפחד להשתגע
- פחד למות
תסמינים נפשיים נפוצים
אנשים הסובלים מאגורפוביה חוששים מרוב התקפי הבהלה או התעלפות ההתקפים בציבור. כל החולים באגורפוביה חוששים מהמונים. עם זאת, הסיבות לכך שונות. אנשים הסובלים מאגורפוביה טהורה ללא התקפי פאניקה נוטים יותר לחשוש ממצבים מביכים, כגון פחד להרטיב את עצמם. באגורפוביה עם התקפי פאניקה, פחות המבוכה של התקפי החרדה היא שמטרידה את הסובל מהחשש שלא לקבל עזרה ולמות כתוצאה מהתסמינים הגופניים.
אלה שנפגעים סובלים מאוד מהפחדים שלהם. עם זאת, אתה יודע שאלו מוגזמים. אולם ידע זה לבדו אינו מאיל את הפחד. הוא מתחזק עם הזמן ומתרחש כשהמטופל רק מדמיין את המצב הנורא.
בהתחלה הם נמנעים רק מכמה מקומות, מאוחר יותר כמעט אף מקום לא נראה להם בטוח. הם מגבילים מאוד את פעילויות הפנאי שלהם, ועשיית עבודתם הופכת לאתגר. לאגורפוביה יש אפוא השפעות חמורות, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה כלכלית, כמו גם בחיים הפרטיים והחברתיים.
אגורפוביה: סיבות וגורמי סיכון
ישנן עדויות למרכיב תורשתי של אגורפוביה. ילדים שהוריהם סובלים מאגורפוביה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעה נפשית זו גם כן. גם לחומרים השליחים במוח יש השפעה על ההתפתחות. תקלות במערכת שחרור הסרוטונין והנוראדרנלין הן סיבות אפשריות. אולם אם ההפרעה אכן מתפתחת תלויה במידה רבה גם בגורמים הפסיכו -סוציאליים.
מתח כגורם
אירועי חיים מלחיצים מגבירים את הסבירות לאגורפוביה אצל אנשים מועדים לפחד. לאנשים הסובלים מאגורפוביה יש פעמים רבות חוויות טראומטיות בילדות. אובדן הורה באמצעות מוות או גירושין אך גם מחלה או התעללות מינית יכולים לתרום מאוחר יותר להפרעת חרדה. מתח יכול גם לעורר אגורפוביה בבגרות. אנשים בשותפויות נוטים פחות לסבול מהפרעת חרדה מאשר רווקים.
רגישות לפחד
חלק מהאנשים חרדים יותר מאחרים ולכן נוטים יותר לאגורפוביה. הם מודעים יותר לשינויים גופניים, כגון דפיקות לב, וסביר יותר לתפוס אותם כמאיימים. לעתים קרובות הם רואים אז תרחישים קטסטרופליים. התוצאה היא פחד, אשר בתורו מגביר את הסימפטומים הגופניים.
במקרים רבים, אגורפוביה מתחילה בהתקף חרדה. במקום בטוח וציבורי, אלה שנפגעים חווים פתאום תגובות גוף חזקות כמו לב מירוץ או סחרחורת. תלונות כאלה יכולות להיגרם או להחמיר במקור על ידי צריכת קפה, היפוגליקמיה או גורמים אחרים.
הטריגר למעשה להתקף הבהלה הוא שהנפגעים מעריכים יתר את התסמינים וחווים אותם כאיום. פחד ותגובות פיזיות מטלטלות זו את זו עוד ועוד. כתוצאה מחוויה זו, אנשים נמנעים מהמקום בו התרחשו תסמינים אלה. עם הזמן הפחד מתפשט למצבים ולמקומות אחרים.
גורמים פסיכולוגיים
גורם חשוב התורם לחרדה הוא התחושה של חוסר שליטה על התגובות הפיזיות במהלך מצב החרדה. לכן הנפגעים נמנעים ממקומות לא ידועים. הם חוששים שהם חסרי אונים נתון לחסדי המצב וזרים.
אגורפוביה: בדיקות ואבחון
בתחילת הטיפול, על הרופא לבצע בדיקה רפואית כדי לשלול מחלות גופניות כגורם לתסמינים. ישנן מספר בעיות פיזיות שיכולות לעורר חרדה קשה. אלה כוללים, למשל, בעיות לב, מחלות בלוטת התריס והריאות או הפרעות שיווי משקל. בנוסף לדיון מפורט, הבדיקה כוללת ספירת דם ואלקטרוקרדיוגרמה (EKG) לבדיקת הלב. במידת הצורך, הרופא יבצע בדיקות נוספות.
כדי לקבוע אם הפחדים שלך פסיכולוגיים, הרופא עשוי לשאול אותך את השאלות הבאות:
- האם אתם חווים חרדה קשה הקשורה לתסמינים גופניים, כגון דפיקות לב, הזעה או קוצר נשימה?
- האם יש מקומות או מצבים שאתה נמנע מהם מחשש להתקף חרדה?
- מה אתה מרגיש בהמונים גדולים או במקומות ציבוריים?
אם התיאורים שלך תואמים את הפרעת האגורפוביה, הרופא יפנה אותך לפסיכותרפיסט חוץ או למרפאה פסיכוסומטית. פסיכותרפיסט או פסיכולוג מסוגל לבצע אבחנה מדויקת. בעזרת שאלון, המומחה יכול לברר האם יש הפרעות נפשיות אחרות הדורשות טיפול.
אגורפוביה: טיפול
פסיכותרפיה ו / או תרופות משמשות לטיפול באגורפוביה. מומחים ממליצים במיוחד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי לטיפול באגורפוביה. פסיכותרפיה פסיכודינמית היא אלטרנטיבה.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי
טיפול התנהגותי קוגניטיבי מתחיל במחשבות המפחידות המופרזות ועובד על אסטרטגיות הימנעות שהמטופלים פיתחו לאורך זמן. לצורך טיפול מוצלח, האדם המושפע צריך להתמודד באופן אינטנסיבי עם הפחדים שלו.
על פי דיווחים של המשורר יוהאן וולפגנג פון גתה והפסיכואנליטיקאי זיגמונד פרויד, אישים גדולים אלה סבלו גם מאגורפוביה. שניהם נמנעו ממקומות מסוימים מתוך פחד. הם הצליחו להתגבר על הפחד מהפחד על ידי שימוש אינטואיטיבי בעימות עם הפחדים שלהם לטיפול.
כיום מטפלים מתייחסים לעימות עם מקומות ומצבים מפחידים כחשיפה. המטופלים מוזמנים לחשוף את עצמם למצבים בהם מתרחשים תסמינים של חרדה או התקפי פאניקה. לאחר החשיפה, המטופל מדווח אילו סימפטומים הוא חש במהלך ההתקף. כחלק מהטיפול הוא חווה ממקור ראשון שלדוגמא, פעימות הלב המהירות יותר אינן מהוות סכנת חיים וכי היא נרגעת מעצמה לאחר זמן מה. המטופל חווה שהפחד מהפחד גרוע מהחוויה עצמה.
המטפל גם מלמד את הנוגע בדבר להתבונן מקרוב במחשבותיו ולזהות פחדים לא אמיתיים. חומרת ההפרעה הנפשית אינה קשורה לעוצמת או תדירות תסמיני החרדה, אלא עד כמה הם נתפסים על ידי המטופל. לכן הסקירה ובמידת הצורך, עיון המחשבות כמו גם הפרשנות המתאימה לתגובות פיזיות הם תכני טיפול חשובים מאוד. הם מאפשרים לצעדים המכריעים להתגבר על הפחד מפחד.
עם הזמן יהיו פחות ופחות מקומות בהם הפחד מתרחש. לאחר כחמישה עשר מפגשים, רוב החולים מסוגלים להיכנס למצבים מפחידים רבים ללא חשש.
פסיכותרפיה פסיכודינמית
בהקשר של פסיכותרפיה פסיכודינמית, המטפל מניח שקיים קונפליקט בלתי פתור מאחורי תסמיני החרדה. יש להכיר ולהתמודד עם הקונפליקט כך שניתן להתגבר על הפחד. לדוגמה, זה יכול להיות על הפרדה, כעס מודחק או אפילו בעיות מיניות. החשש של המטפל הוא להבהיר תהליכים לא מודעים בשיחה, כך שהמטופל יוכל לזהות אותם ולעבד אותם.
תרופות
מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין סלקטיביים (SSRI), למשל ציטלופראם או פרוקסטין, משמשים בעיקר לטיפול התרופתי באגורפוביה. תרופה אפשרית נוספת היא venlafaxine, מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראדרנלין (SNRI). כל מעכבי הקליטה מחדש מבטיחים שחומר השליחים המתאים (סרוטונין או אדרנלין צפוני) יכול לפעול זמן רב יותר בתא.
משתמשים בתרופות נוגדות דיכאון טריציקליות בתדירות נמוכה יותר מכיוון שיש להן תופעות לוואי חמורות יותר. תרופות SSRI ו- SNRI אינן מובילות לתלות. עם זאת, תופעות הלוואי הנפוצות כוללות בחילות, הקאות, הפרעות שינה וחוסר תפקוד מיני. לוקח לתוקף כארבעה עשר ימים לתוקפן. הסבילות של התרופה המתאימה משתנה מאוד מאדם לאדם.
אמצעי טיפול נוספים
בנוסף לטיפול, מומחים ממליצים גם על פעילות גופנית. אומרים שאימון סיבולת עוזר לשפר את הסימפטומים. השתתפות בקבוצות לעזרה עצמית לעיתים קרובות מועילה לאלו שנפגעו.
אגורפוביה: מהלך המחלה והפרוגנוזה
אגורפוביה מתחילה לעיתים קרובות בפתאומיות בהתקף חרדה ראשון במקום ציבורי. רק במקרים בודדים ההפרעה הנפשית חולפת מעצמה. ללא טיפול, אגורפוביה היא בדרך כלל כרונית. ככל שההפרעה הנפשית נמשכת זמן רב יותר, כך הסיכוי להוספת בעיות נוספות, כגון התעללות באלכוהול או תסמינים דיכאוניים, גבוה יותר.
אגורפוביה מתרחשת לעיתים בשלבים. מצבם של הנפגעים יכול להשתנות מיום ליום. תסמיני החרדה יכולים להופיע שוב גם לאחר תקופה ארוכה של טיפול נטול סימפטומים.
ככל שהמטופלים מבקשים עזרה טיפולית יותר, כך הפרוגנוזה בדרך כלל טובה יותר. טיפול חשיפה, בפרט, הצליח לעזור לאנשים רבים להתמודד עם האגורפוביה שלהם ולהחזיר את חייהם.
none: שותפות מינית עזרה ראשונה רֵאָיוֹן
