תְפִיסָה

וקרולה פלצ'נר, עיתונאית מדעית

מריאן גרוסר למדה רפואה אנושית במינכן. בנוסף, הרופא, שהתעניין בהרבה דברים, העז לעשות כמה מעקפים מרגשים: לימוד פילוסופיה ותולדות האמנות, עבודה ברדיו ולבסוף גם אצל נטדוקטור.

עוד על המומחים של

קרולה פלצ'נר היא כותבת עצמאית במחלקה הרפואית של ויועצת הכשרה ותזונה מוסמכת. היא עבדה במגזינים מומחים ופורטלים מקוונים לפני שהפכה לעיתונאית עצמאית בשנת 2015. לפני תחילת ההתמחות למדה תרגום ופרשנות בקמפן ובמינכן.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

במקרה של התקף, אלה שנפגעו מאבדים את כל השליטה על גופם לזמן קצר, ושוקעים לפתע על הקרקע, מתעוותים ועוויתיים. בעוד שעל פי החשד כוחות דמוניים בימי הביניים, אנו יודעים כעת כי התקף הוא תוצאה של הפרעה במוח. קרא על מה יכול לעורר התקף, כיצד עליך להגיב אליו וכיצד מסוכן התקף.

סקירה קצרה

מהו התקף? אירוע לא רצוני עם תנועות עוויתות או עוויתות, אולי עם אובדן הכרה.
סיבות: לרוב אפילפסיה, למרות שלעתים ידוע הטריגר של ההתקפים (למשל לחץ תוך גולגולתי מוגבר, היפוגליקמיה, דלקת המוח) ולפעמים לא. התקפים לא אפילפטיים שכיחים פחות, למשל התקף הקשור בחום אצל ילדים (עוויתות חום) או התקפים כתוצאה משבץ.
עזרה ראשונה במקרה של התקף: הסר חפצים מסוכנים מסביבתו של הנוגע בדבר, הגנו על ראשו, במידת הצורך הביאו את האדם למצב יציב על צדו והתקשרו לרופא החירום.
עד כמה ההתקף מסוכן? לעתים קרובות התקפים חולפים מעצמם. זה הופך להיות מסוכן אם ההתקף מתרחש במהלך פעילות מסוכנת (למשל נהיגה במכונית, עבודה עם מסור) או מתבטא כ"סטטוס אפילפטיקוס "(התקף אפילפטי מתמשך).

התקף: סיבות ומחלות אפשריות

התקף הוא בדרך כלל אירוע פתאומי ולא רצוני עם תנועות עוויתות או עוויתות. האדם המושפע יכול גם לאבד את הכרתו. לפעמים התקף מראה את כל שלושת המאפיינים הללו, ולפעמים לא.

בדרך כלל התקף נגרם כתוצאה מתקלה בתאי העצב (נוירונים) בקליפת המוח. המשימה הרגילה של תא עצב היא ליצור או לקבל ולהעביר אותות חשמליים. זה קורה מיליוני פעמים במוח בכל שנייה, אך בצורה מסודרת.

במקרה של התקף מוחי (= התקף היוצא מהמוח), עם זאת, כל הסדר הולך לאיבוד, כך שפתאום קבוצות מסוימות של תאי עצב משתחררות במקביל ומעבירות את האותות הלא מתואמים שלהן באופן סינכרוני. הם מדביקים תאי עצב במורד הזרם, כביכול. באופן איורי, ניתן לתאר התקף גם כ"סופת רעמים במוח ".

התקפים מתרחשים בדרך כלל כחלק מאפילפסיה. התקפים לא אפילפטיים שכיחים פחות.

ישנם גם התקפים שאינם מבוססים על הפרעה נוירולוגית במוח, אך יש להם סיבות פסיכולוגיות (למשל מצב מלחיץ קיצוני). זהו אז התקף פסיכוגני.

התקפים אפילפטיים

אצל אלה שנפגעו תאי העצב (נוירונים) במוח רגישים יותר להפרשות ספונטניות ולא מתואמות. הפרשות כאלה - ואיתן התקפים אפילפטיים - יכולות להתרחש ללא סיבה נראית לעין. ואז מדברים על אפילפסיה אידיופטית. יש להבחין בין אפילפסיה סימפטומטית, שבה התקפים האפילפטיים מכירים טריגרים. אלו כוללים:

פגיעות מוח: כתוצאה מפגיעות כאלה עלולה להיווצר רקמה צלקתית במוח, אשר בתורו יכולה להוביל להתקף.
הפרעות במחזור הדם: הפרעה בזרימת הדם המוחית (כגון שבץ מוחי) מביאה מדי פעם להתקפים אפילפטיים.
גידולים או דלקות: לפעמים התקפים אפילפטיים הם סימפטום של גידול במוח או דלקת של המוח או קרום המוח (דלקת המוח, דלקת קרום המוח).
לחץ תוך גולגולתי מוגבר: לחץ מוגבר במוח (למשל כתוצאה מפציעה) יכול גם לקדם התקפים.
הפרעות מטבוליות: לפעמים ניתן לזהות רמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה) כגורם לפרכוסים.
מחסור בחמצן: אם היפוקסיה נמשכת זמן רב, הגוף בסופו של דבר לא יסופק. במוח, חוסר החמצן יכול לעורר התקפים, בין היתר.
גירויים אופטיים: אצל חלק מהאנשים, למשל, אור זרם בדיסקו מעורר התקף.
הרעלה: למשל תרופות כגון תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות עלולות לעורר התקפים.
סמים כמו אלכוהול: לדוגמה, אם אלכוהוליסט עובר נסיגה, התקפים יכולים להתרחש.

התקף בודד לא נקרא (עדיין) אפילפטי.

התקפים לא אפילפטיים

יש אנשים שחווים התקפים, אך אין להם אפילפסיה. התקפים לא אפילפטיים כאלה אינם מבוססים על רגישות מוגברת של הנוירונים להתקפים - אלא הם נגרמים על ידי הפרעה הפיכה במוח או מצב אחר המגרה את המוח, כגון:

פציעת ראש
שבץ
הַדבָּקָה
תרופות
סמים
בילדים: חום (עוויתות חום)

יש להבחין בין התקפים למחלות והפרעות אחרות שעלולות להוביל להתכווצויות השרירים. לדוגמה, זיהום בטטנוס (טטנוס) מוביל להתכווצויות שרירים בכל הגוף.

עזרה ראשונה בהתקף

כשאתה רואה מישהו שיש לו התקף, עדיף להישאר רגוע - גם אם התכווצות כזו מלאה בגוף היא לעתים קרובות מראה מפחיד. ההתקפה בדרך כלל נעצרת מעצמה לאחר מספר דקות. אחרת, ההמלצות הבאות חלות:

להסיר חפצים מסוכנים הקרובים לעווית כדי שלא יפגע בעצמו.
להגן על הראש (למשל עם כרית)
לא להחזיק את הקורבן
אין להכניס חפצים לפה כטריסת נגיסה (למשל כפיות) - קיים סיכון לפציעה והסיכון שהמטופל ינשום או יבלע את החפץ.
אבטח את דרכי הנשימה על ידי הפיכת המטופל למצב רוחבי נוטה או יציב.
התקשר לאמבולנס אם ההתקף נמשך יותר מחמש דקות.

אם ידוע שהחולה כבר מטופל בהתקפים, אין צורך להתייעץ עם רופא אם ההתקף קל. אולם במקרה של התקף ראשון, תמיד כדאי להתריע על כך לרופא.

עד כמה ההתקף מסוכן?

התקפים בודדים בדרך כלל אינם מסוכנים וחולפים מעצמם. עם זאת, התקף אפילפטי שנמשך יותר מחמש דקות (סטטוס אפילפטיקוס) מסכן חיים. לכן במקרים כאלה יש להודיע מיד לרופא החירום!

באופן עקרוני, זה יכול להיות גם מסוכן אם למישהו יש התקף במצב מסוכן - למשל בהגה של מכונית או בעבודה על הגג או עם מסור. אפילפסים צריכים לקחת זאת לתשומת ליבם, גם אם ההתקף האחרון היה מזמן.

בדרך כלל, אם לאפילפסיה לא היה התקף במשך שנה לפחות, הוא רשאי לנהוג שוב במכונית באופן פרטי. לכך יש יוצאים מן הכלל, למשל באפילפסיה עמידה לטיפול.

התקף: מה הרופא עושה?

ראשית, הרופא מבהיר האם אכן קיבלת התקף. לשם כך עליו לשלול סיבות אחרות שיכולות לגרום לתסמינים דומים. אם המטופל אכן חווה התקף, חשוב להבהיר את הסיבה ובמידת הצורך להתחיל טיפול.

אבחון התקף

התיאור המדויק של התסמינים - על ידי המטופל עצמו או על ידי קרובי משפחה - יכול כבר להיות מועיל מאוד. בנוסף, הרופא שואל, בין היתר:

כמה זמן נמשך ההתקף?
מה קדם לפיגוע? (לפעמים תחושות יוצאות דופן כגון עקצוץ בבטן או ריח יוצא דופן מתרחשות זמן קצר לפני כן, או לחולה יש תחושה מוקדמת שהתקף עומד להתרחש)
כמה מהר התאוששת / האם החולה התאושש לאחר ההתקף?
האם יש גורמים שעלולים לעורר את ההתקף (צלילים, אורות מהבהבים וכו ')?
אם יש מחלה קיימת או בסיסית (למשלדלקת מוח) או פגיעת ראש לאחרונה?
האם אתה / האם המטופל / ת צורכים דורגן כמו אלכוהול? האם הנסיגה מתרחשת כעת?

גלי המוח של המטופל נמדדים ואז נרשמים באמצעות אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) על מנת לזהות הפרעות כלשהן. הרופא יכול גם לנסות לעורר התקף במהלך המדידה - למשל באמצעות גירויים מסוימים של אור או על ידי אוורור בכוונה של המטופל.

ניתן להקליט EEG גם על פני תקופה ארוכה יותר. ישנה גם אפשרות לצלם את המטופל במהלך זה (ניטור EEG וידאו) כך שהרופא יוכל לראות בדיוק מה קורה במהלך התקף נוסף (אפשרי).

כדי לזהות סיבות אפשריות להתקפים, הרופא יכול גם להשתמש בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) או בהדמיית תהודה מגנטית (MRI, הדמיית תהודה מגנטית) ליצירת תמונות חתך מפורטות של המוח. הוא עשוי לחשוף שינויים מבניים (כגון שבץ) שעלולים לגרום להתקפים.

בדיקות דם יכולות, למשל, לספק רמזים לגבי הפרעות מטבוליות המעוררות התקפים. גם בדיקות שתן יכולות להועיל - למשל לאיתור תרופות שהחולה לא דיווח עליהן.

במידת הצורך, מציינים בדיקות נוספות. זה כולל, למשל, לקיחת וניתוח דגימה של נוזל חוט השדרה המוחי (ניקור מותני) אם יש חשד לזיהום מוחי כגורם להתקפים.

טיפול בהתקף

במקרה של התקפים, מנסים לטפל בגורם. אם, למשל, היפוגליקמיה עוררה את ההתקף, החולה מקבל גלוקוז (למשל כחליטה). בנוסף, במידת האפשר, הרופא יטפל בסיבה לרמת הסוכר הנמוכה (למשל סוכרת).

ברוב המקרים התקפים נגרמים כתוצאה מאפילפסיה. לאחר מכן ייתכן שיהיה צורך בטיפול ארוך טווח המותאם באופן אישי למניעת התקפים נוספים. טיפול אנטי אפילפטי כזה יכול לכלול: