כאשר יש ספק בסתירה - הערה
כריסטיאן פוקס למדה עיתונאות ופסיכולוגיה בהמבורג. העורך הרפואי המנוסה כותב מאז 2001 מאמרי מגזין, חדשות וטקסטים עובדתיים על כל נושאי הבריאות שאפשר להעלות על הדעת. בנוסף לעבודתה ב-, כריסטיאנה פוקס פעילה גם בפרוזה. רומן הפשע הראשון שלה יצא לאור בשנת 2012, והיא גם כותבת, מעצבת ומפרסמת מחזות פשע משלה.
פוסטים נוספים של Christiane Fux כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.בדיון על תרומת איברים, יש לפחות הסכמה אחת: בגרמניה יש מחסור טרגי באיברים. אבל איך אפשר לצמצם את הפער הפער בין 797 התורמים הדלים מחד לכמעט 10,000 החולים ברשימות ההמתנה מאידך גיסא - גרמניה עדיין חלוקה מאוד בנושא.
הם קיימים כבר ב -18 מדינות
הדעות חלוקות מעל לכל על פתרון מה שנקרא פתרון סתירה כפולה. פתרון סתירה כפול פירושו: מי שאינו מסרב לכך במפורש או קרובי משפחתו, נחשב אוטומטית לתורם איברים פוטנציאלי. זה נהוג כבר ב -18 מדינות באירופה - לאחרונה גם בהולנד. אולם בגרמניה, זה בדיוק ההפך: רק מי שיביע במפורש את רצונם לתרום - או שיש לו קרובי משפחה המאשרים את נכונותם בשמם - יתרום. קבלת החלטה כזו מעמידה רבות על שכולים במצב קיצוני של אובדן.
אחרי שרת הבריאות ינס ספאן, קנצלרית אנגלה מרקל התבטאה גם היא בעד פתרון הסתירה. יש טיעונים טובים לגישה זו. אבל יש גם טובים נגד זה.
החששות
ראשית: הרעיון של תרומת איברים מעורר פחדים אצל רבים. הם חוששים שהם לא באמת ימותו כשהתורם יוסר, שהם יינטשו מוקדם מדי כתורם פוטנציאלי או שהם יתעוותו כתוצאה מהתרומה וכבר לא יהיו מקובלים על הקרובים האבלים. יש להעלים את החששות הללו, לא להבריחם מהשולחן או לחזק אותם על ידי כך שהם נאלצים לסתור אותם.
שנית: פתרון הסתירה הוא פגיעה עמוקה בזכות להגדרה עצמית על הגוף של עצמך. אי אפשר לפרש את השתיקה כהסכמה, מזהיר התיאולוג פיטר דאברוק, יו"ר מועצת האתיקה הגרמנית.
שלישית, כאשר תרומת איברים הופכת לנורמה, קשה יותר להחליט בגלוי לא לתרום. מכיוון שהלחץ המוסרי לתרום גדל - ההחלטה צריכה להתקבל באופן חופשי ואישי על ידי כולם.
הטיעונים לכך
ראשית: פתרון הסתירה עובד. מספר האיברים שהושתלו גדל ב -20 עד 30 אחוזים במדינות שיבאו אותם. תרומת איבריו הופכת לנורמה.
שנית: התערבות המדינה בזכויות אישיות מקובלת במדינות אלה.
שלישית: פתרון הסתירה יכול לגרום לכך שיותר אנשים יטפלו בנושא של תרומת איברים בזמן ויחליטו בעצמם. נכון לעכשיו, 14 אחוזים מהאזרחים הגרמנים "מעולם" לא התמודדו עם זה, 60 אחוזים רק "מעט", כך עולה מסקר מייצג של בארמר ארצקאסה. שב, דחה, השאר את זה לאחרים - זו לפחות תהיה הדרך פחות סבירה להתמודד עם סוגיה זו.
שאלת המצפון
בסופו של דבר, הכל מגיע לראש עם שאלת המצפון: אם הרצון של התורם הפוטנציאלי לא ידוע - איזו קבוצת כוכבים היא החמורה ביותר?
להסיר איברים מאדם מת שאולי לא רצה בכך במהלך חייו?
או שצריך לשלול מאדם את האיברים מצילים חיים למרות שאדם שנפטר היה באמת מוכן לתרום.
הגיע הזמן לקחת אחריות
על שאלה זו נענה כל יום בגרמניה על חשבון חולים קשים. הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על כך ותלך לדוגמא של מדינות אחרות. עם חוק הסתירה אף אחד לא נאלץ לתרום.
הגיע הזמן שגם כל אדם יקח אחריות על מה שעלול לקרות לגופו לאחר המוות. גם אם המחשבה למות לא נוחה ומפחידה - אפשר לצפות מכל אזרח אחראי לסמן את התיבה "כן" או "לא" בכרטיס תורם איברים.
עוד בנושא: התורמים האבודים
על מנת לנטרל את המחסור באיברים התורמים, פתרון הסתירה בלבד אינו מספיק. התקפה אסטרטגית המחזקת את התרופות להשתלות במרפאות חשובה לא פחות. הצעת חוק מקבילה הוצגה לאחרונה. על הרקע תוכלו לקרוא עוד במאמר "התורמים האבודים".
none: רצון שלא התגשם להביא ילדים לעולם ערכי מעבדה רפואה פליאטיבית
