שבר באגן

ד"ר. med. מירה סיידל היא כותבת עצמאית בצוות הרפואי של

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

שבר באגן (שבר באגן) הוא בדרך כלל תוצאה של כוחות קשים, למשל במהלך תאונת דרכים או נפילה. המטופלים סובלים לרוב מטראומה מרובה, כלומר פציעות סימולטניות בחלקים שונים של הגוף. שבר באגן יכול להיות מסכן חיים בגלל כמות הדם הגדולה שאבדה. לפעמים טיפול שמרני מספיק (שבר קל באגן), במקרים אחרים יש צורך בניתוח (שבר טבעת אגן לא יציב). קרא עוד על בקע אגן.

קודי ICD למחלה זו: קודי ICD הם קודים מוכרים בינלאומיים לאבחונים רפואיים. ניתן למצוא אותם, למשל, במכתבי רופא או בתעודות של כושר עבודה. S32

שבר באגן: תיאור

האגן הוא החיבור בין עמוד השדרה והרגליים ובמקביל תומך במעיים. הוא מורכב מכמה עצמות בודדות המחוברות היטב זו לזו ויוצרות את טבעת האגן. בעיקרון, שבר באגן יכול להתרחש בחלקים שונים של האגן.

שבר באגן: סיווג

במקרה של שבר באגן, מבדילים בין פגיעות בטבעת האגן לבין האצטבלום. קבוצת העבודה לשאלות אוסטיאוסינתזה (AO) מסווגת את פגיעות טבעת האגן השונות בהתאם ליציבות טבעת האגן. נעשית הבחנה גסה בין שבר יציב לאגן יציב.

שבר טבעת אגן יציב

שבר טבעת האגן היציב (שבר אגן סוג A) פירושו בדרך כלל שבר מבודד של שפת האגן, שבר בטבעת האגן הקדמית או שבר רוחבי של העצה והגבי. טבעת האגן נשמרת לאורך כל הדרך, ולכן מדברים על שבר יציב באגן.

שבר טבעת אגן לא יציב

שבר טבעת אגן לא יציב הוא שבר שלם הכולל את טבעות האגן הקדמיות והאחוריות. הרופאים מדברים על סוג B כאשר האגן יציב אנכית אך לא יציב סיבובית. זה נוגע למשל לקרע הסימפיזה - "פגיעה בספר פתוח": הסימפיזה הערווה נקרעת, שני חצאי הסימפיזה פתוחים כמו ספר.

יתר על כן, שבר אגן מסוג C הוא כאשר מדובר בשבר אגן לא יציב לחלוטין. האגן נקרע לגזרים בכוחות הכבידה האנכיים ואינו יציב הן אנכית והן סיבובית.

שבר אצטבלרי

השבר האצטבולרי הוא שבר במפרק ולכן יש לו מיקום מיוחד. היא מתעוררת במקרה של כוח ישיר חמור, כאשר ראש הירך נלחץ לפתע כנגד האצטבלום, או בעקיפין, כאשר הכוח מועבר דרך עצם הירך. זה יכול לקרות, למשל, אם הברך פוגעת בלוח המחוונים בהתנגשות אחורית.

שבר בגביע אצטבולרי מתרחש לעיתים קרובות בשילוב עם פריקת מפרק הירך ("מפרק ירך"). במקרים מסוימים (15 אחוזים) נפגע גם העצב ההיקפי של הרגל, העצב הסיאטי (עצב סכיאטי).

טראומה מרובה

שבר באגן הוא פציעה חמורה. ב -60 אחוז מהמקרים, לחולים יש פציעות גם בחלקים אחרים של הגוף (כלומר הם פולי טראומת). הפציעות הבאות במיוחד יכולות להתרחש בשילוב עם שבר באגן:

• שברים בשלד ההיקפי (69 אחוזים מחולי שבר האגן)
• פגיעה מוחית טראומטית (40 אחוזים)
• פציעות בחזה (ב -36 אחוזים)
• פציעות באיברי הבטן (ב -25 אחוזים)
• פגיעה בעמוד השדרה (ב -15 אחוזים)
• פגיעות באוריניטל, כלומר פגיעות בדרכי השתן והאיברי המין (ב -5 אחוזים)

שבר באגן: סימפטומים

התסמינים של שבר באגן כוללים נפיחות, כאבים ואולי עצם אגן לא יציבה. עם שבר אגן פשוט ויציב, התסמינים בדרך כלל פחות חמורים מאשר בשבר אגן לא יציב.

בנוסף, סימני חבלה או חבורות יכולים להופיע על חלקי הגוף התלויים כגון אשכים, שפתיים ופרינאום. במקרים מסוימים, הרגליים יכולות להיות באורכים שונים בשל שבר האגן.

שברים לא יציבים באגן מתרחשים לעתים קרובות כחלק מפציעות מרובות (טראומה מרובה). לדוגמה, שתן מדמם יכול להצביע על פגיעה בשלפוחית ​​השתן, שהיא שכיחה יותר בקשר לשברים באגן.

לעתים קרובות ניתן להזיז את עצמות האגן בקלות זו מול זו אצל המטופל. במקרים קיצוניים הבריכה נפתחת כמו ספר ("ספר פתוח"). לא ניתן עוד ללכת לאדם הסובל מפציעה כזו.

שבר באגן: סיבות וגורמי סיכון

שבר באגן מתרחש בדרך כלל כתוצאה מנפילה או תאונה. הסיבה היא אלימות משמעותית ישירה או עקיפה לאגן, כגון נפילה מגובה רב או אופנוע או תאונת דרכים.

במקרה של שבר באגן, חשוב עד כמה גדול הכוח ומאיזה כיוון הוא מגיע. אם הכוח פוגע באגן ישירות מהחזית, להבי האגן נעים בדרך כלל זה מזה. כוח המופעל מהצד מכופף את טבעת האגן, בעוד כוח הפועל באופן צירי דוחף את חצאי האגן אנכית זה לזה.

השבר השכיח ביותר באגן הוא שבר בירך או בעצם הערווה ולרוב אינו מזיק. זה יכול להתרחש אפילו בנפילות פשוטות (כגון החלקה על קרח שחור).

שברים לא יציבים הם לרוב תוצאה של תאונות ונפילות מגובה רב. בדרך כלל עצמות ואיברים אחרים נפצעים גם הם (טראומה מרובה). פגיעה בשלפוחית ​​השתן מסוכנת במיוחד.

שבר באגן אצל קשישים

אנשים מבוגרים בני 70 ומעלה מועדים במיוחד לשברים באגן, מכיוון שלרוב הם סובלים מאוסטיאופורוזיס: העצם מסולקת, מספר הטרבקולות מצטמצם וקליפת העצם הופכת לדקה יותר. אפילו כמות קטנה של כוח עלולה לגרום לשבר. פעמים רבות, לחולים יש שברים בעצמות אחרות, כגון שבר בצוואר הירך. נשים מושפעות במיוחד.

שבר באגן: בדיקות ואבחון

המומחה האחראי על בקע אגן הוא בדרך כלל רופא לניתוחי טראומה ואורתופדיה. הרישום המדויק של מהלך התאונה וההיסטוריה הרפואית (אנמנזה) פורץ דרך לאבחון שבר באגן. הרופא ישאל אותך או במידת הצורך קרובי משפחה את השאלות האפשריות האלה:

• איך התאונה קרתה?
• האם הייתה טראומה ישירה או עקיפה?
• היכן נמצא השבר האפשרי?
• איך אתה מתאר את הכאב?
• האם היו בעבר פציעות או נזקים קודמים?
• האם היו לך תלונות בעבר?

בדיקה גופנית

לאחר מכן, הרופא יבחן את האדם הנוגע בדגש על פגיעות חיצוניות ויחוש את האגן על אי סדרים. עם לחץ מדוד על כדור הבריכה, הוא בודק אם הבריכה לא יציבה. הוא מרגיש את הסימפיזה הערווה ומבצע בדיקה רקטלית (בדיקת פי הטבעת) באצבע כדי לשלול דימום.

הרופא יבדוק גם את המוטוריקה והרגישות של הרגליים כדי לראות אם עצבים נפגעו. הוא גם שולט על מחזור הדם ברגליים וברגליים על ידי תחושת הדופק, למשל בכף הרגל.

נהלי הדמיה

צילום רנטגן מקיף של האגן הוא תמיד חלק מהאבחון המלא של שבר באגן. זה מאפשר להתמקם במדויק את השבר ולקבוע אם מדובר בשבר אגן יציב או לא יציב.

אם יש חשד לשבר של טבעת האגן האחורית, נלקחות תמונות אלכסוניות נוספות במהלך בדיקת הרנטגן. באופן זה, ניתן להעריך טוב יותר את רמת הכניסה לאגן, כמו גם את העצה ואת המפרקים הקדושים (מפרקים בין עצם העצב ועצם הגפיים). ניתן לאתר חלקי שבר שנעקרו או נעקרו בצורה מדויקת יותר.

אם יש חשד לשבר אגן אחורי, לשבר של כוס אצטבוללית או לשבר של העצה, טומוגרפיה ממוחשבת (CT) יכולה לספק בהירות. ההדמיה המדויקת גם מאפשרת לרופא להעריך את חומרת הפציעה בצורה מדויקת יותר - כמו גם את הרקמות הרכות השכנות. לדוגמה, הרופא יכול להשתמש ב- CT כדי לראות עד לאן חבורה התפשטה.

הדמיית תהודה מגנטית (MRI, הדמיית תהודה מגנטית) משמשת להבהרת שבר בילדים ובחולים קשישים. בניגוד ל- CT, הוא אינו מכיל חשיפה לקרינה.

הרופא משתמש בבדיקת אולטרסאונד לבדיקת הבטן אם יש פציעות באיברים הפנימיים. במהלך הבדיקה הוא יכול גם לראות האם יש נוזל חופשי כמו דם בבטן.

אם יש חשד לאוסטאופורוזיס כגורם לשבר האגן, מתבצעת מדידת צפיפות עצם.

בחינות מיוחדות

בקשר לשבר באגן, פעמים רבות מתרחשות פגיעות בדרכי השתן כגון השופכן, שלפוחית ​​השתן ושופכה. אורוגרפיה הפרשה (צורה של אורוגרפיה) בודקת אפוא את הכליות ואת דרכי השתן. לשם כך מוזרק החולה חומר ניגוד המופרש דרך הכליות וניתן לראות אותו בתמונת הרנטגן.

אורתרוגרפיה היא תמונת רנטגן של השופכה. בעזרת זה ניתן לאבחן שופכה קרועה. לשם כך הרופא מזריק מדיום ניגוד ישירות לשופכה ולאחר מכן מצלם אותו.

במקרה של דימום, אנגיוגרפיה (רנטגן של כלי הדם) יכולה להראות את מקור הדימום המדויק. אולם ברוב המקרים דימום בשבר באגן נגרם ממשטחי השבר והוורידים. אנגיוגרפיה הגיונית רק אם כל מקורות הדימום האחרים לא נכללו והמחזור עדיין לא יציב.

שבר באגן: טיפול

בקע אגן נושא סיכון גדול לפקקת. הטיפול בשבר באגן שונה בהתאם לחומרת הפציעות (חשוב מצב טבעת האגן האחורית) ובאיזה מצב נמצא החולה.

פגיעה יציבה באגן מסוג A עם טבעת אגן שלמה ניתנת לטיפול בשיטות שמרניות. על המטופל לשמור תחילה על מנוחת המיטה עם חגורת חיקים למשך מספר ימים. ואז הוא יכול להתחיל לבצע לאט לאט תרגילי ניידות עם פיזיותרפיסט - עם תרופות מספיקות לכאבים.

פגיעה באגן מסוג B או סוג C דורשת טיפול כירורגי. חולים עם שבר אגן לא יציב עשויים להזדקק לטיפול נמרץ. שבר מורכב באגן מוביל לעתים קרובות לאובדן דם גדול. ראשית כל, יש להפחית או להפסיק את הדימום המסכן חיים על מנת לייצב את מצבו הכללי של המטופל. החולה מקבל גם הרבה נוזלים דרך הווריד (טיפול בהלם).

האגן מיוצב בשעת חירום - או עם "מקבע חיצוני" קדמי (מערכת אחיזה לשתיקת שברים, המחוברת לעצם דרך העור מבחוץ) או מהדק אגן. אם הטחול או הכבד נפצעים גם כן, חלל הבטן נפתח כמצב חירום. המנתח מנקה את החבורה הנרחבת ועוצר את הדימום בעזרת מגבות בטן. אם יש שבר בעצם הערווה, עצם הערווה מתייצבת שוב בעזרת צלחות.

במקרה של שברים במפרקים (כגון שברים באצטבול), תמיד יש צורך בניתוח למניעת שחיקה מוקדמת במפרק. הפעלה של האצטבלום צריכה להיעשות תמיד במרכזים מיוחדים, מכיוון שמדובר בהליך תובעני מאוד. השברים מקובעים באמצעות ברגים וצלחות או מייצב חיצוני כגון "המקבע החיצוני".

שבר באגן: סיבוכים

מספר סיבוכים יכולים להתרחש עם שבר באגן:

• דימום עצום מוורידים קרועים
• פציעות בשלפוחית ​​השתן ובשופכה, בנרתיק ובפי הטבעת
• פגיעה בעצבים (כגון עצב החסימה)
• אצל גברים עם עצם ערווה מפוצלת: אימפוטנציה
• קרע סרעפתי כפגיעה נלווית
• פקקת ורידים (חסימת ורידים הנגרמים כתוצאה מקרישי דם)

הסיבוכים הבאים אפשריים עם שברים אצטבוליים:

• אוסטאוארתריטיס פוסט טראומטית (תלוי במידת ההרס של הסחוס והמפרק)
• אוסיפיקציה הטרוטופית (שיפוץ רקמות רכות לרקמת עצם): למניעה ניתן להקרין את אזור הניתוח (שעתיים לפני ניתוח ועד 48 שעות לאחר מכן) ולתת משככי כאבים אנטי דלקתיים מסוג NSAID.
• נמק ראש עצם הירך (מוות של ראש עצם הירך), כאשר הטראומה הייתה עזה מאוד וראש עצם הירך לא סופק דם במשך זמן רב

שבר באגן: מהלך המחלה והפרוגנוזה

הפרוגנוזה לשבר באגן תלויה בסוג הפגיעה ובהיקפה. שבר אגן יציב מרפא ללא סיבוכים ובדרך כלל אינו מותיר נזק ארוך טווח.

שבר אגן לא יציב בדרך כלל גם מרפא היטב עם טיפול מתאים. סיבוכים כגון הפרעות בריפוי פצעים, דימום, דימום משני וזיהומים הם נדירים. במקרים מסוימים, שבר האגן עלול לפגוע בעצבים המספקים את שלפוחית ​​השתן והמעי. ייתכן שהמטופל לא יוכל להחזיק יותר את הצואה או השתן (צואה ובריחת שתן). התפקוד המיני יכול להיפגע גם אצל גברים.

התוצאה הטיפולית של שבר אגן לא יציב תלויה במידה רבה בפגיעות הנוספות. אולם ברוב המקרים ניתן לבצע תנועות יומיומיות ומאמץ גופני תקין לאחר מכן.

none:  רגליים בריאות שיניים אֲנָטוֹמִיָה