הפרעת דחק פוסט טראומטית

עודכן בתאריך

ד"ר. med. ג'וליה שוורץ היא כותבת עצמאית במחלקה הרפואית

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היא מחלת נפש הנובעת מטראומה מנוסה (אלימות, מלחמה, אסון טבע וכו '). התסמינים שלהם מופיעים בדרך כלל תוך שישה חודשים ומתבטאים, למשל, בפחד, פלאשבקים, רגישות יתר או בעיות שינה. יש לטפל בהפרעת דחק פוסט טראומטית באופן מיידי בפסיכותרפיה ואולי גם בתרופות. קרא כאן את כל מה שאתה צריך לדעת על הפרעה פוסט טראומטית.

קודי ICD למחלה זו: קודי ICD הם קודים מוכרים בינלאומיים לאבחונים רפואיים. ניתן למצוא אותם, למשל, במכתבי רופא או בתעודות של כושר עבודה. F43

הפרעת דחק פוסט טראומטית: תיאור

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היא מחלת נפש המתרחשת לאחר אירועים טראומטיים. המונח טראומה בא מהיוונית ופירושו "פצע" או "תבוסה". טראומה מתארת ​​סיטואציה מאוד מלחיצה שבה האדם המודאג מרגיש בחסדיו וחסר אונים. אין פירושו סיטואציות חיים רגילות, אם כי כואבות, כגון אובדן עבודה או מוות של קרובי משפחה. הפרעת דחק פוסט טראומטית נגרמת כתוצאה ממקרי חירום חריגים וקיצוניים.

טראומה כזו יכולה להתעורר, למשל, כתוצאה מאלימות שחוו ישירות (פיזית - כולל מינית - או פסיכולוגית) או אלימות שהייתה, כמו במהלך מלחמה. אסונות טבע, בהם אנשים חווים פחד חמור, חוסר הגנה, חוסר אונים ואיבוד שליטה, יכולים גם לעורר PTSD.

הפרעת דחק פוסט טראומטית נקראת גם הפרעת דחק פוסט טראומטית מכיוון שהיא יכולה לכלול תסמינים רבים ושונים. תסמינים כגון פחד, עצבנות, הפרעות שינה או התקפי פאניקה (דפיקות לב, רעידות, קוצר נשימה) אפשריים. פלאשבקים אופייניים גם הם - החוויה החוזרת ונשנית של המצב הטראומטי בו האדם המושפע מוצף בזיכרונות ורגשות.

הפרעת דחק פוסט טראומטית: תדירות

הפרעת דחק פוסט טראומטית מתרחשת בדרך כלל שישה חודשים לאחר החוויה הטראומטית ויכולה באופן עקרוני להשפיע על כל אחד. מחקר אמריקני מעריך כי שמונה אחוזים מהאוכלוסייה יחוו הפרעה פוסט טראומטית בשלב כלשהו בחייהם. על פי מחקר אחר, רופאים, חיילים ושוטרים נמצאים בסיכון מוגבר של עד 50 אחוזים ל- PTSD. מדענים גרמנים פרסמו תוצאות כי 30 אחוז מהאונס מוביל להפרעה פוסט-טראומטית.

הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת

הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית המורכבת דורשת טראומה קשה במיוחד או ארוכת טווח במיוחד. הנפגעים בדרך כלל מראים תמונה קלינית רצינית עם שינויים באישיות. התסמינים משפיעים בעיקר על האישיות וההתנהגות.

הפרעת דחק פוסט טראומטית: תסמינים

כיצד הפרעת דחק פוסט טראומטית מתבטאת בפירוט ניתן למצוא במאמר הפרעת דחק פוסט טראומטית-סימפטומים.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית: סיבות וגורמי סיכון

הגורמים להפרעת דחק פוסט-טראומטית יכולים להיות מגוונים מאוד. בכל מקרה מדובר בחוויה טראומטית. האדם שנפגע עומד בפני איום רציני - זה עניין של הישרדותו שלו.

התנסויות של אלימות פיזית בצורה של אונס, עינויים או מלחמה בדרך כלל מקדמות הפרעת דחק פוסט-טראומטית אפילו יותר מאסונות טבע או תאונות שאף אחד לא יכול להיות אחראי להן באופן ישיר. ככלל, לא ניתן ליישב את האלימות האנושית שחווה עם תפיסת העולם הקיימת בעבר. אז יש "אויב" ישיר שהוא האיום.

אנשים ללא תמיכה חברתית נחשבים רגישים יותר להפרעת דחק פוסט-טראומטית. זה חל גם על חוסר תמיכה מהמשפחה שלך. רמת השכלה נמוכה מצד ההורים גם מגבירה את הסיכון להפרעת דחק פוסט-טראומטית. פשיעה בסביבה הקרובה היא גורם סיכון נוסף.

גם אנשים הסובלים ממחלת נפש נמצאים בסיכון גבוה לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית. אלה שסבלו מסגנון חינוך סמכותי מאוד עם השלכות עונשיות על הוריהם נושאים גם הם בסיכון גבוה יותר.

מומחים חושדים כי הסיכון להפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכב גדול יותר אם הטראומה התרחשה לאורך זמן רב יותר.

הפרעה פוסט טראומטית: חקירות ואבחון

יש להבחין בין הפרעת דחק פוסט-טראומטית מתגובת לחץ אקוטית. התסמינים דומים בשני המקרים (פחד, בלבול, בידוד וכו '). תגובת הלחץ החריף מתארת ​​מצב של עומס נפשי מיד לאחר מצב פיזי או נפשי חמור. הפרעת דחק פוסט-טראומטית, לעומת זאת, מתרחשת רק עם עיכוב בזמן לאחר הטראומה.

PTSD מאובחן על סמך התסמינים שלו. זה לא תמיד קל, שכן אותם תסמינים מתרחשים לעתים קרובות במחלות אחרות (כגון הפרעת חרדה, הפרעה גבולית, דיכאון).

אם אדם מושפע חווה מחלות פיזיות כגון קוצר נשימה, דפיקות לב, רעד או הזעה, בדרך כלל הם פונים תחילה לרופא. זה יבהיר תחילה סיבות אורגניות. אם יש חשד להפרעת דחק פוסט-טראומטית, הוא יפנה את הנוגע בדבר לפסיכיאטר או פסיכותרפיסט.

אנמנזית

בהתייעצות ראשונית עם מטפל בטראומה שהוכשר במיוחד, בדרך כלל לא מתקבלת האבחנה "הפרעת דחק פוסט טראומטית". במקום זאת, המטפל שואל תחילה שאלות על קורות החיים ועל כל מחלות קיימות. בראיון אנמנזה זה הוא גם מטפל במטופל לתאר את התסמינים בפירוט.

בנוסף, הוא שואל על כל הגורמים המפעילים את המחלה הנוכחית - אך בזהירות רבה. שאלות ישירות מדי על הטראומה עלולות להציף את המטופל ולהחמיר את מצבו. זה עלול להפוך אותו לבלתי נגיש לפסיכותרפיה שלאחר מכן.

הפרעת דחק פוסט טראומטית: בדיקה

קיימים שאלונים סטנדרטיים שונים לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית:

מה שנקרא "קנה מידה PTSD על ידי רופא" (CAPS) פותח במיוחד לאבחון "הפרעת דחק פוסט טראומטית". היא מתחילה בשאלות על הטראומה עצמה ואחריה שאלות אם, באיזו תדירות ובאיזו מידה מתרחשים תסמיני PTSD השונים. לבסוף, דיכאון או מחשבות אובדניות מובהרות.

מבחן SKID-I (ראיון קליני מובנה) הוא גם ראיון קליני מובנה הנפוץ לאבחון הפרעת דחק פוסט-טראומטית. זהו ראיון מודרך: המראיין שואל שאלות מסוימות ולאחר מכן מקודד את התשובות. אצל מאושפזים, בדיקות SKID-I אורכות בממוצע 100 דקות. ניתן לאמת את האבחנה של PTSD בעזרת בדיקה זו.

הפרעת סטרס פוסט טראומטית מורכבת: בדיקה

אם קיימת בדרך כלל הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת מובהקת גם בעזרת ראיון. "הראיון המובנה של הפרעות במתח קיצוני" (SIDES) הוכיח את עצמו לכך.

גרסת מבחן בשפה הגרמנית היא "ראיון בנושא הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת" (I-KPTBS). הרופא / מטפל גם שואל את המטופל שאלות ולאחר מכן מקודד את התשובות.

הפרעת דחק פוסט טראומטית: קריטריונים אבחוניים

על פי הסיווג הסטטיסטי הבינלאומי של מחלות ובעיות בריאות נלוות (ICD-10), יש לעמוד בקריטריונים הבאים לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית:

• המטופל נחשף לאירוע מלחיץ (של איום יוצא דופן או מממדים קטסטרופליים) שיגרום לחוסר אונים ולייאוש כמעט אצל כולם.
• ישנם זיכרונות חודרניים ומתמשכים מהחוויה (פלאשבקים).
• האדם המודאג נמנע ממצבים ונסיבות הדומות למצב המעורר.
• עצבנות והתפרצויות זעם
• קשיי ריכוז
• קושי להירדם ולהישאר ישן
• רגישות יתר
• קפיצות מוגברת
• חוסר יכולת חלקית עד מלאה לזכור את האירוע המלחיץ
• התסמינים חייבים להופיע תוך שישה חודשים מיום הטראומה.

הפרעת דחק פוסט טראומטית: טיפול

יש לטפל בהפרעת דחק פוסט טראומטית על ידי פסיכיאטר שהוכשר בטיפול בטראומה. אם משתמשים בשיטת טיפול לא נכונה, הפרעת הסטרס הפוסט טראומטי עלולה להתבסס אחרת.

הפרעת דחק פוסט טראומטית: פסיכותרפיה

ניתן לטפל בהצלחה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית באמצעות הליך פסיכותרפויטי. בדרך כלל הטיפול מתבצע במספר שלבים:

1. אבטחה:

העדיפות העליונה היא ליצור מסגרת מוגנת ותחושת ביטחון לאלו שנפגעו. המטופל צריך להרגיש בטוח ומוגן למדי על מנת להתמודד עם הפרעת הפוסט-טראומטית שלו. לכן לעתים קרובות מומלץ שהייה מאושפזת חלקית או מלאה לתחילת הטיפול.

לפני תחילת הפסיכותרפיה, המטופל בדרך כלל נודע (פסיכו-חינוך), כך שיוכל להבין טוב יותר את הפרעת הפוסט-טראומטית כתמונה קלינית.

2. ייצוב:

הגישה הפסיכותרפויטית המתוכננת נדונה בדרך כלל על ידי המטופל והמטפל. אסטרטגיות מפותחות להתמודדות עם חיי היומיום. תרגילי הרפיה ותרגילי נשימה יכולים לסייע בשמירה על מחשבותיכם.

תמיכה רפואית יכולה לעזור גם בהפגת פחדים. עם זאת, חולים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית נמצאים בסיכון גבוה יותר להפוך למכורים לסמים. לכן יש להשתמש בתרופות באופן ממוקד ותוך התבוננות.

3. התגברות על טראומה / אינטגרציה והתמצאות מחדש:

בשלב זה, המטופל כבר השיג ביטחון ולמד טכניקות שבהן הוא יכול לשלוט ברגשותיו. עכשיו זה עובר ל"עבודת הטראומה ":

חולים רבים חשים במהירות מוצפים ברגשות. לכן זה יכול להיות מועיל אם, מבחינה טיפולית, הטראומה לא מתייחסת בתחילה ישירות, אלא מתרחש עיבוד עקיף של הזיכרון. צעד אחר צעד, האדם החולה מתעמת לאחר מכן לאט עם דימויים ורגשות. צורה מתקדמת זו של טיפול התנהגותי (טיפול בחשיפה) משמשת לעתים קרובות מאוד לטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית.

שיטת טיפול נוספת שפותחה במיוחד להפרעת דחק פוסט-טראומטית היא הרחקת עיניים ועיבוד מחדש של תנועות העין (EMDR). המטופל מתוודע לאט לאט לטראומה במסגרת המוגנת של טיפול ב- PTSD. ברגע הזיכרון וכאשר הפחד עולה שוב, שינוי מהיר וטלטל בקו הראייה האופקי אמור לעזור להתרגל לחווית הטראומה. בסופו של דבר, החוויה הטראומטית צריכה להיות מוטמעת בתהליכי החשיבה ולא להוביל עוד לפחד וחוסר אונים.

הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת: טיפול

בגרמניה, הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית המורכבת מטופלת בעיקר באמצעות טיפול טראומה דמיוני פסיכודינמי על פי לואיז רדדמן. טיפול דמיוני זה משלב בדרך כלל טכניקות טיפול שונות. המטופל לומד ליצור נפשית מרחב בטוח בו אפשר לסגת אם רגשות האירוע יהיו חזקים מדי. המטרה כאן היא להתגבר על הפרעת דחק פוסט-טראומטית על ידי הטמעת החוויה בעולם הרגשות הרגיל.

אפשרויות טיפול נוספות הן טיפול בחשיפה ממושכת (PE), בה המטופל מחזיר את עצמו למצב הטראומטי וחווה את הטראומה שוב. מפגש הטיפול מוקלט על קלטת. על המטופל להקשיב להקלטה על בסיס יומי עד שהרגשות המופעלים על ידה פוחתים.

בטיפול בעיבוד קוגניטיבי (CPT), המטופל צריך לעבוד על חוויותיו בכתיבה ולבנות מחדש "טעויות חשיבה" כגון רגשות אשם או בושה.

טיפול חשיפה נרטיבית (NET) הוא שילוב של טיפול בעדות (הליך לטווח קצר לטיפול בניצולים מאלימות פוליטית בטראומה) עם הליכים טיפוליים התנהגותיים קלאסיים. כל קורות החיים של המטופל עם טראומה בלתי פתורה מעובדים. החולה צריך להתרגל לזה ולמקם אותם בסיפור חייו.

פסיכותרפיה אקלקטית קצרה ל- PTSD (BEPP) משלבת אלמנטים קוגניטיביים התנהגותיים ופסיכודינמיים ב -16 מפגשי טיפול. הוא כולל חמישה אלמנטים: פסיכו -חינוך, חשיפה, משימות כתיבה ועבודה עם פערי זיכרון, ייחוס משמעות ואינטגרציה וכן טקס פרידה.

הפרעת דחק פוסט טראומטית: מהלך המחלה והפרוגנוזה

אופן ההתקדמות של הפרעת דחק פוסט-טראומטית תלוי בחומרה ובמשאבים שלך. בכשליש מהנפגעים, PTSD נעלם מעצמו תוך שנים עשר חודשים. לאחר פסיכותרפיה מקיפה מחצית מהנפגעים חיים ללא סימפטומים לאחר ארבע שנים. עם זאת, שליש מהנפגעים עדיין סובלים מ- PTSD עשר שנים לאחר טראומה.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית ניכרת לעיתים קרובות בהשפעה רבה על חיי היומיום של הנפגעים. זה מוביל לאסטרטגיות הימנעות, אבל זה רק מגביר פחד וחוסר אונים. אובדן מקום עבודה או פרישה מוקדמת יכולים להוביל לבידוד חברתי. הנפגעים מרגישים אז בדרך כלל אפילו יותר חסרי אונים ובודדים.

התמיכה מהסביבה החברתית חשובה ביותר לתהליך הריפוי. האדם הנוגע בדבר חייב להרגיש בטוח ומאובטח בחיי היומיום על מנת שיוכל להתגבר על הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

חלק מהחולים מצליחים לראות את הטראומה כתהליך התבגרות ולהרוויח משהו חיובי מהחוויה (המכונה "צמיחה טראומטית"). לעתים קרובות הם עוזרים לסובלים אחרים לטפל בהפרעת הפוסט-טראומטית שלהם, או שהם עומדים בארגוני קורבנות.

none:  מגזין טיפול בקשישים סימפטומים