רגישות יתר לרעש (היפראקוסיס)

ואווה רודולף-מולר, רופאה

אווה רודולף-מולר היא כותבת עצמאית בצוות הרפואי של היא למדה רפואה אנושית ומדעי עיתונים ועבדה שוב ושוב בשני התחומים - כרופאה במרפאה, כמבקרת, וכעיתונאית רפואית בכתבי עת מומחים שונים. כיום היא עובדת בעיתונות מקוונת, בה מוצע מגוון רחב של תרופות לכולם.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

עבור אנשים מסוימים, קולות יומיומיים כמו נביחות כלבים או צלצול טלפון הם עינויים, הם מגיבים להם בעצבנות או באגרסיביות ואף יכולים לקבל דפיקות לב, לחץ דם גבוה והזעות. הרופאים קוראים לזה היפראקוזיס כשיש רגישות יתר לכל הצלילים.

Hyperacusis: אפילו שקט הוא חזק מדי

אנשים עם היפראקוסיס מוצאים אפילו רעשים חזקים או אפילו שקטים לא נוחים. למרות שהנפח של רעשים כאלה נמצא למעשה הרבה מתחת לסף הכאב, הוא גורם לתסמינים כגון דפיקות לב או אי שקט אצל הנפגעים. היפראקוזיס שכיח במיוחד בקרב אנשים עם טינטון.

Hyperacusis: סיבות רבות אפשריות

להיפרקוזיס יכולות להיות סיבות שונות. הרופאים חושדים כי עיבוד אותות השמיעה במוח מופרע.

המוח האנושי בדרך כלל מבדיל בין צלילים לא חשובים ומדכא את האחרונים. למשל, אמא ערה מהרעש הקטן ביותר מהתינוק שלה, בעוד שרעש הרחוב, לעומת זאת, מאפשר לה לישון בשקט. נראה כי מנגנון זה אינו פועל אצל אנשים עם היפראקוסיס.

הרגישות המוגברת לרעש מתרחשת לעיתים קרובות לאחר אובדן שמיעה פתאומי או אצל אנשים עם טינטון.
מתח יכול להשפיע על אותות השמיעה ובכך לגרום להיפרקוזיס.
אם אלה שנפגעים מפחדים מרעשים חזקים ונסוגים לשקט, הדבר יכול להגביר היפראקוסיס.
מיגרנות עלולות לגרום להיפרקוזיס זמני.
מחלות נוירולוגיות מסוימות כגון אפילפסיה, טרשת נפוצה או שיתוק פנים (שיתוק פנים) יכולות להוביל להיפרקוזיס.
חומרים שונים, כגון מרכיבים פרמצבטיים כמו חומצה אצטילסליצילית, כינין וויטמין B6, יכולים לשנות את תפיסת השמיעה ובכך לעורר היפראקוסיס.
היפראקוזיס אפשרי גם כתוצאה מניתוח אוטוסקלרוזיס.

תסמיני היפראקוזיס

הרגישות לרעש יכולה להשתנות בחוזק. רעשים יומיומיים לא רק נתפסים באופן סובייקטיבי כלא נעים, הם גם מובילים לתגובות גופניות כגון דפיקות לב, לחץ דם מוגבר, הזעה, מתח באזור הכתף והצוואר, פחד או חוסר מנוחה. חלק מהנפגעים חיים בפחד מתמיד מרעשים חזקים. לאחר מכן הם נמנעים מפעילויות בציבור ונסוגים לחלוטין מבחינה חברתית.

Hyperacusis קשור לעתים קרובות עם מחלות אחרות. אלה שנפגעים סובלים לעתים קרובות מתסמינים אחרים כגון צלצול באוזן (טינטון).

רגישות יתר לרעש מתרחשת לעיתים רחוקות בילדות.

Hyperacusis: חקירות

ראשית, הרופא שואל על ההיסטוריה הרפואית של המטופל (אנמנזה). הוא גם שואל על פעילויות פנאי והתפקיד. לאחר מכן בדיקת אוזן, אף וגרון.

בבדיקת השמיעה, hyperacusis יכול להראות שמיעה רגילה עד טובה מאוד. במקרים מסוימים, ליקוי שמיעה הוא הגורם להיפרקוזיס. ניתן למצוא חריגות בעת בדיקת סף אי הנוחות: אנשים הרגישים לרעש מהר מאוד מוצאים צלילים לא נעימים.

בהתאם לסימפטומים הנוספים, הרופא יערוך בדיקות נוספות על מנת לברר סיבות אפשריות להיפראקוסיס.

Hyperacusis: טיפול

לא ניתן לפתור בעיה זו בעזרת אטמי אוזניים. ההתמקדות היא בייעוץ נוירו -טכנולוגי: מדובר בהתייעצות מפורטת של המטופל, שלפעמים נמשכת מספר שבועות, מאת נוירולוג ורופא אוזניים, אף וגרון המסביר את הסיבות והקשרים של רגישות לרעש.

חלק מהותי נוסף בטיפול בהיפראקוסיס הוא שימוש במסכה חלקית או ברעש. המכשיר הקטן דומה למכשירי שמיעה קלאסיים ומפיק רעשים מתכווננים בנפרד.

קודם כל, נקבע רעש רקע נמוך מאוד שהאדם המודאג תופס כנעים. בהדרגה, יש גם רעשים סביבתיים חזקים יותר. בעזרת טכניקה זו, המוח צריך ללמוד לחסום רעשים לא חשובים. תהליך desensibilisation (הרגל) זה יכול להימשך עד שנה.

גם ללא רעש, רצוי להקפיד על רעשי רקע קבועים ונמוכים במקרה של היפראקוסיס - הנגרמים למשל ממזרקת בחדר, מוזיקה רכה, "רעשים טבעיים" או מאוורר. חשוב שהווליום פשוט נתפס בקושי ולא יפריע.

בימים אלה נחקרים האם תרופות המשפיעות על המוליך העצבי סרוטונין במוח יכולות להועיל במקרה של רגישות יתר לרעש.

none: שותפות מינית gpp עור