זיהומים בבית חולים (דלקות נוזוקומיות)

מרטינה פייכטר למדה ביולוגיה בבית מרקחת בחירה באינסברוק וגם שקעה בעולם צמחי המרפא. משם לא היה רחוק לנושאים רפואיים אחרים שעדיין כובשים אותה עד היום. היא למדה כעיתונאית באקדמיה של אקסל ספרינגר בהמבורג ועובדת ב- מאז 2007 - תחילה כעורך ומאז 2012 כסופרת עצמאית.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

חלק מהחולים חולים אפילו יותר בבית חולים ממה שהיו קודם לכן: המונח "זיהומים nosocomial" מתאר זיהומים שאדם חולה במוסד רפואי - במיוחד בבתי חולים, ולכן מדברים גם על זיהומים בבתי חולים. בהגדרה, כל הזיהומים שהתגלו 72 שעות או מאוחר יותר לאחר הכניסה למרפאה מסווגים כנוסוקומיאליים.

זיהומים נוסוקומיאליים הם אחד הסיבוכים השכיחים ביותר שמתעוררים בטיפול בחולי בית חולים. בכל רחבי הארץ, כ -500,000 חולים מקבלים זיהום nosocomial מדי שנה. כ -15,000 חולים מתים מדי שנה כתוצאה מזיהומים בבית חולים.

הרופאים והמרפאות מחויבים לתעד במדויק זיהומים נוזוקומיים. בנוסף, יש לדווח למשרד הבריאות על זיהומים מסוג זה (כמו גם החשד מהם).

התפתחות זיהומים nosocomial

ניתן למעשה לחלק את הגורמים לזיהומים בבתי חולים לארבע קבוצות:

»גורמי המטופל: המחלות או בעיות הבריאות שאליהן חבים החולים שהותם מאושפזים הופכים את הנפגעים לרגישים יותר לסוכנים זיהומיים. אם, למשל, מערכת החיסון של המטופל נחלשת עקב סרטן או סוכרת, לחיידקים שכבר נמצאים בגוף יש זמן קל מכך ויכולים להתרבות במהירות. בנוסף, גורמים אישיים אחרים כגון תת תזונה ופצעים כירורגיים יכולים להגדיל את הסבירות לזיהומים בבית חולים. הגיל גם משחק תפקיד. חולים מבוגרים וצעירים מאוד (כגון פגים) רגישים יותר לזיהומים נוזוקומיים.

»סביבה: הרבה חולים בחלל קטן יחסית, מכשירים ומכשירים רפואיים מזוהמים, אחיות או רופאים עם ידיים לא מחוטאות - הסביבה הקלינית עצמה נושאת סיכון מסוים לזיהומים אצל החולים.

»טכנולוגיה: הטכנולוגיה הרפואית המודרנית מאפשרת לפקח ולטפל בחולים בצורה טובה יותר. המכשירים (למשל צנתרים, דיאליזה או התקני אוורור) מציעים חומרים זיהומיים אך גם נקודות כניסה נוספות לגוף המטופל.

»גורמים אנושיים: לחץ עבודה גבוה יכול לגרום לכך שלצוות הסיעודי ולרופאים כבר אין מספיק זמן לאמצעי היגיינה נאותים.

הסבירות לזיהום nosocomial תלויה במידה רבה גם בסוג הפתוגן. מעל לכל, האלימות שלה (היכולת לגרום למחלות), יכולתה לשרוד בסביבת בית החולים ותכונות ההתנגדות שלה הן המכריעות. כך גם החיידקים, למשל סטפילוקוקוס אאוראוס ו Pseudomonas aeruginosa פתוגנים תכופים של זיהומים בבית חולים מכיוון שהם מאוד ארסייים וחסרי רגישות לאנטיביוטיקה רבים (רב עמידות).

הפתוגנים העיקריים

כ -71 אחוז מהמקרים נגרמים על ידי חיידקים זיהומים נוסוקומיאליים, בעוד שנגיפים הם הגורמים המעוררים בכ -21 אחוזים. השאר נובע מפטריות וטפילים.

הפתוגנים החיידקיים העיקריים הגורמים לזיהומים בבית חולים הם סטפילוקוקוס אאוראוס, אי קולי, Pseudomonas aeruginosa ומה שנקרא אנטרוקוקים. רבים מהם מופיעים גם בגופם של אנשים בריאים או אפילו בגופם, אך אינם גורמים נזק מכיוון שמערכת החיסון שומרת עליהם תחת שליטה. אצל אנשים חולים או בעלי פגיעה חיסונית, חדירתם של פתוגנים מסוג זה עלולה לעורר זיהום nosocomial.

MRSA

הדבר הופך לבעייתי במיוחד כאשר החיידקים הפכו לחסרי רגישות לתרופות מתאימות (אנטיביוטיקה) - ואז קשה להילחם בהם. MRSA ממלא תפקיד חשוב בקרב חיידקים רב עמידים אלה. אלה חיידקים מהסוג סטפילוקוקוס אאוראוסשהפכו עמידים למתיצילין ולאנטיביוטיקה נפוצה רבים אחרים (MRSA = מתאצילין עמיד / רב עמיד S. aureus).

חיידקים עמידים אלה אוהבים ליישב את משטחי העור והריריות (למשל באף, בגרון, במפשעה). אם הם מצליחים לחדור לגוף דרך פצע פתוח או קטטר בשתן, למשל, הם יכולים לגרום לך לחלות. לצורך הטיפול, האדם המושפע מקבל אנטיביוטיקה שהחיידק עדיין אינו "חסין". בנוסף, האדם המושפע מבודד מחולים אחרים מכיוון שניתן להעביר MRSA בקלות דרך הידיים. הודות לחוסנו, הפתוגן יכול לשרוד זמן רב על עצמים כגון מעילי רופא או מכשירים רפואיים. לכן, יש צורך באמצעי היגיינה קפדניים בעת טיפול וטיפול בחולי MRSA.

הדלקות הנוסוקומיות השכיחות ביותר

דלקות בדרכי השתן הן הצורה הנפוצה ביותר של זיהומים נוסוקומיאליים. יותר מ -80 אחוזים מהם נגרמים על ידי צנתר שתן. זהו צינור פלסטיק דק שנדחק דרך השופכה או דופן הבטן לשלפוחית ​​השתן ומשמש לניקוז השתן (למשל במקרה של בעיות ריקון). ככל שצנתר ארוך יותר בשלפוחית ​​השתן כך גדל הסיכוי לפתח דלקת בדרכי השתן.

זיהומים בדרכי הנשימה הם הסוג השני בשכיחותו של זיהום שנרכש בבית חולים. החשוב ביותר הוא דלקת ריאות, מה שמפחיד אותה מאוד בגלל שיעור התמותה הגבוה שלה (עד 50 אחוזים). חלק מקבוצות החולים בבתי החולים נוטים במיוחד לדלקת ריאות נוסוקומית. זה חל, בין היתר, על מטופלים אשר:

• נמצאים במחלקה לטיפול נמרץ,
• להיות מאוורר באופן מלאכותי,
• קבלת אנטיביוטיקה או תרופות המדכאות את המערכת החיסונית (תרופות חיסוניות)
• עבר ניתוח גדול בבטן או בחזה או
• הם בגיל מתקדם.

הזיהום השלישי בשכיחותו בבית החולים הוא דלקות פצע לאחר הניתוח. מדי שנה מאובחנים כ -160,000 דלקות פצע לאחר הניתוח במרפאות גרמניות.

מחלות נוספות שחולים יכולים להדביק בבית החולים הן חדירת חיידקים או פטריות למחזור הדם (בקטרמיה, פונגמיה). הם מופעלים, למשל, על ידי פתוגנים שנכנסים לגוף דרך מערכת העיכול או קטטר. לפעמים חיידקים או פטריות מוכנסים ישירות למחזור הדם (למשל בהאכלה מוריד תוך ורידי). בקטרמיה יכולה להתפתח באופן שני גם במהלך זיהומים אחרים (כגון דלקת ריאות, דלקת אגן). אם החיידק או הפונגמיה גורמים לתסמינים קליניים, הרופאים מדברים על הרעלת דם (אלח דם).

זיהומים המועברים על ידי דם ומוצרי דם הם בעייתיים במיוחד (מוצרי דם הם, למשל, דם מאוחסן). זיהומים כאלה הם בעיקר הפטיטיס B ו- C ו- HIV.

ההשלכות של זיהומים nosocomial

זיהומים בבית חולים עלולים להחמיר את מצבו של החולה באופן משמעותי ולעכב את תהליך ההחלמה. כתוצאה מכך, אלה שנפגעו צריכים להישאר זמן רב יותר במרפאה. המשמעות היא גם עלייה בעלויות הטיפול. לפעמים זיהומים שנרכשו מבית חולים (כגון אלח דם או דלקת ריאות) יכולים גם הם להפוך לסכנת חיים ולהוביל למותו של המטופל. לדוגמה, הסיכון למוות לחולים המנותחים כפול אם הם מפתחים זיהום בבית חולים.

מניעת זיהומים nosocomial

שטיפת ידיים היא אחד האמצעים החשובים ביותר למניעת זיהומים הקשורים לבריאות. צוות הסיעוד נדרש לנקות את ידיו היטב לפני ואחרי כל מגע מטופל. הדבר חשוב במיוחד באזורים רגישים כגון יחידות טיפול נמרץ ומחלקות לחולי סרטן הדם (מחלקות המטולוגיות-אונקולוגיות). המבקרים צריכים לשים לב גם לניקיון והיגיינה (חיטוי ידיים הוא חובה לפני הכניסה ליחידה לטיפול נמרץ).

ההיגיינה חשובה כמובן גם בסביבת בית החולים, עם מכשירים ומכשירים רפואיים. תקנות היגיינה תואמות למניעת זיהומים בבית חולים נקבעות אפוא בחוק הגנת זיהומים.

none:  רצון שלא התגשם להביא ילדים לעולם חֲדָשׁוֹת מערכות איברים