טיפ לספרים: רישום פתאום

כריסטיאן פוקס למדה עיתונאות ופסיכולוגיה בהמבורג. העורך הרפואי המנוסה כותב מאז 2001 מאמרי מגזין, חדשות וטקסטים עובדתיים על כל נושאי הבריאות שאפשר להעלות על הדעת. בנוסף לעבודתה ב-, כריסטיאנה פוקס פעילה גם בפרוזה. רומן הפשע הראשון שלה יצא לאור בשנת 2012, והיא גם כותבת, מעצבת ומפרסמת מחזות פשע משלה.

פוסטים נוספים של Christiane Fux כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

איך ההרגשה לקבל שבץ? עבודות רפואיות (כגון) מתארות בעיקר את הסימפטומים הגופניים. אבל מה מרגיש אדם כשזה קורה? ואיך, אם תרצה, חוויה כה מפחידה יכולה להסתיר בו זמנית מצחיקים כאלה?

מה הבעיה?

התשובה לשאלה זו מגוונת כמו האנשים שיש להם קריש דם או דימום מוחי המנתקים חלקית את אספקת החמצן במוח. השחקן יואכים מאירהוף רשם זאת כעת. בשנת 2018, בזמן שדאג לבתו הצעירה יותר עם לימודים, קריש דם הידרדר לתוך המוח הקטן שלו וחסם שם כלי. שם הספר: "אוגרים באזור הנהר האחורי"

בו סיפר מאיירהוף על הקומדיה הטראגית של חייו - על מותו של אחיו, אובדן אביו, אך גם בצורה ראויה להפליא על ייסוריו המתבגרים, שנת חילופים בארצות הברית והניסיון בהשלמת הכשרת משחק ב סביבה אלכוהולית כבדה של בית סבו וסבתו במינכן.

היכולת להדהים

כנות עמוקה, מתנת התבוננות נדהמת להפליא ויחד עם זאת ללא ערך, וירטואוזיות לשונית יחד עם תחושה של שנינות אבסורדית של המצב וכל זאת עם היעדר מוחלט של ציניות - מרכיבים אלה נושאים ספר זה דרך הזוועות המתוארות קלות כנוצה. ולכן כשאתה קורא את הספר הזה אתה מוצא את עצמך צוחק שוב ושוב בקול בצל הטרגדיה.

מאירהוף מספר כיצד מרגישה ההמיפלגיה הפתאומית, מתארת את המסע הכאוטי באמבולנס, את הלילות במחלקה לטיפול נמרץ של יחידת השבץ עם חולים אחרים שנפגעו במוח. מספר כיצד הוא עומד בלילות נטולי שינה בהם הוא נתפס בפחד לאבד את יכולתו לחשוב ולנסח. האסטרטגיה שלו: הוא נזכר בחוויות העבר ומספר לעצמו. סיפורים מנוסים נגד אובדן האגו.

קומדיית מצבים אבסורדית

הוא מדווח על מצב אובדן הכישורים שהיו בעבר מובנים מאליהם ("אנא הניח את יד שמאל לקצה האף שלך, מר מאייהוף!") באופן המנפץ ביטחון עצמי, מדבר על ניצחונות קטנים ועל הסוריאליסטיות מפגש עם אוגרים במתחם המרפאה שהוא חושד שהם תוצאה של המוח הפגוע שלו (זה מסביר את הכותרת המוזרה של הספר: "אוגרים בחלק האחורי של הנהר").

ואז ישנה גם המודעות המוגברת למערכת היחסים עם בנותיו, אם השניים, כמו גם יקיריו ובנם הקטן. אולם מעל לכל, ההתאמה מחדש של האגו של עצמך, אשר - המופשט מחלוקת הגנות של היכולות והכישרונות לתקופה בלתי מוגבלת - חייבת להיות מותאמת לנוכח המחלה, חייבת להיות מסודרת וכואבת. האם אני אבא טוב, ואם כן, האם אוכל להמשיך להיות כזה? מה קורה אם אני כבר לא יכול לפעול כשחקן באופן מלא?

תובנה להיות עירומה

כל זה ארוז במילים העוקבות אחר תמונות ומחשבות שפוגעות בקורא היישר אל הלב. ספר זה נותן לנו תובנה על הקיום האנושי העירום בכל רחמים, חסד, ייחודיות וגדולה. מאירהוף כותב: "הייתי רוצה לשמור את האבחנה בסוד. לא כל כך מהאחרים, יותר מעצמי. יש בה משהו אכזרי ואני מפחד לקרוא לאירוע בשמו, כי התיאור המדויק נשמע כמו חרב שלופה ".

מי אמר לך?

יואכים מאירהוף, שגדל (כבנו של הבמאי) בבית חולים לחולי נפש, הוא לא רק כוכב תיאטרון ששיחק עם verve בבורת'ת'ר בווינה ומאז התארס בברלין. הוא כתב בעבר ארבעה ספרים ביוגרפיים יוצאי דופן, כולם נחתו ברשימות רבי המכר.