גורם ראומטי

מרטינה פייכטר למדה ביולוגיה בבית מרקחת בחירה באינסברוק וגם שקעה בעולם צמחי המרפא. משם לא היה רחוק לנושאים רפואיים אחרים שעדיין כובשים אותה עד היום. היא למדה כעיתונאית באקדמיה של אקסל ספרינגר בהמבורג ועובדת ב- מאז 2007 - תחילה כעורך ומאז 2012 כסופרת עצמאית.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

הרופאים מתייחסים לנוגדנים מיוחדים כגורם ראומטי (RF).אם הוא נמצא בדם, הוא מצביע על מחלה אוטואימונית כגון דלקת מפרקים שגרונית. עם זאת, ישנן גם מחלות אחרות ואנשים בריאים בהם ניתן להגדיל את הגורם השגרוני. קרא עוד על ערך הדם הזה, כאשר הוא נקבע ואיזה ערך אינפורמטיבי יש לגורם הראומטואי!

מהו הגורם הראומטואי?

הגורם הראומטואי הוא מה שמכונה נוגדן אוטומטי. אלו נוגדנים של המערכת החיסונית התוקפים את רקמת הגוף עצמו ועלולים לגרום למחלה (מחלה אוטואימונית). כפי שהשם מרמז, גורמים שגרוניים משחקים תפקיד במיוחד בשיגרון אוטואימוני.

גורמים ראומטואידים תוקפים חלקים מסוימים (קטע Fc) של נוגדנים אחרים - כלומר האימונוגלובולין G. הם למעשה נוגדנים כנגד נוגדנים.

בהתאם למבנה שלהם, גורמים שגרוניים - כמו כל הנוגדנים (אימונוגלובולינים) - מתחלקים לקבוצות שונות. אלה כוללים, למשל, אימונוגלובולין M (IgM), אימונוגלובולין A (IgA) ואימונוגלובולין G (IgG). ככלל, הגורמים השגרוניים שזוהו שייכים למעמד IgM (RF-IgM או RhF-IgM).

מחקרים מצביעים על כך שמעל לכל ערכי גורם שגרוני גבוהים מסוג IgA (RF-IgA) קשורים לקורסים חמורים יותר של דלקת מפרקים שגרונית (במיוחד מעורבות משותפת והרס מפרקים מהיר). אותו דבר מדווח על גורמי ראומטואיד IgG (RF-IgG). בנוסף, מחקרים הראו שתרופות מיוחדות, מה שנקרא חוסמי TNF-אלפא כגון אינפליקסימאב, פחות יעילות בחולים עם רמות גבוהות של RF-IgA בדם.

מתי נקבע הגורם השגרוני?

הרופא קובע גורמים שגרוניים אם יש חשד למחלה ראומטית - במיוחד דלקת מפרקים שגרונית. עם זאת, תוצאת בדיקה חיובית בלבד אינה מספיקה לאבחון. ה- RF אינו ערך מעבדה ספציפי במיוחד - ניתן להגדילו במחלות ראומטיות שונות, אך גם במחלות לא ראומטיות או באנשים בריאים.

לצורך הבדיקה הרופא לוקח מהמטופל דגימת דם. הגורם השגרוני נמדד בדרך כלל בסרום הדם. רופאי מעבדה יכולים להשתמש בטכניקות שונות לאיתור (למשל ELISA, בדיקת רדיואימוניות). בהתאם לשיטת המדידה, חלים ערכי גבול שונים, ואם חורגים מהם, מדברים על גורם ראומטי מוגבר.

מתי הגורם הגורם השגרוני עולה?

הגורם השגרוני גבוה במיוחד בדלקת מפרקים שגרונית. בתחילת המחלה, כמעט מחצית מהחולים הם חיוביים לגורם ראומטי. בהמשך דלקת מפרקים שגרונית, כ -70 עד 80 אחוזים מהנפגעים יש רמות גבוהות של גורם שגרוני IgM (RhF-IgM) בדם (דלקת מפרקים שגרונית seropositive). לעומת זאת, המשמעות היא: ניתן לקבל דלקת מפרקים שגרונית גם ללא עדות לגורמים שגרוניים בדם (דלקת מפרקים שגרונית).

הגורם הראומטואי הוא רק אחד מתוך מספר פרמטרים המשמשים לאבחון המחלה.

גורם שגרוני בשיגרון

בנוסף לדלקת מפרקים שגרונית, הבדיקה לגורמים שגרוניים יכולה להיות חיובית גם למחלות ראומטיות אחרות, כלומר היא יכולה לספק ערכים נמדדים מוגברים. אלה כוללים, למשל, את המחלות הבאות (בסוגריים שיעור החולים שהם חיוביים לגורם ראומטי):

קריוגלובולינמיה: צורה של דלקת בכלי הדם (50 עד 100 אחוז)
תסמונת סיוגרן (70 עד 95 אחוזים)
זאבת מערכתית (15 עד 35 אחוזים)
Collagenosis מעורב: מחלה עם תסמינים של מחלות רקמות חיבור שונות הקשורות לאוטואימוניות כגון זאבת מערכתית, סקלרודרמה ופולימיוזיטיס וכן תסמונת Raynaud (50 עד 60 אחוזים)
סקלרודרמה (טרשת מערכתית): מונח קולקטיבי למחלות אוטואימוניות הקשורות להתקשות של רקמת החיבור (20 עד 30 אחוזים)
דלקת מפרקים כרונית לנוער (10 עד 15 אחוזים)
פולימיוסיטיס ודרמטומיוזיטיס (5 עד 10 אחוזים)

סיבות אחרות

ניתן למצוא ערכים גבוהים יותר של גורם ראומטואידי גם באנשים שאין להם מחלה ראומטית. זה אפשרי, למשל, במקרים הבאים:

שחמת הכבד
דלקת כרונית בכבד (הפטיטיס כרונית)
מחלות ריאה דלקתיות כרוניות
דלקת רירית הלב (אנדוקרדיטיס)
שַׁחֶפֶת
סלמונלוזיס
סרקואיד
עַגֶבֶת
זיהומים חריפים עם חיידקים, וירוסים או טפילים (למשל קדחת בלוטות, מלריה)
גידולים ממאירים
לאחר עירויי דם
לאחר חיסונים
לאחר כימותרפיה או הקרנות

אחרון חביב, ניתן לזהות את הגורם השגרוני אצל כחמישה אחוזים מהאנשים הבריאים - ללא ערך של מחלה. מעל לכל בגיל מבוגר, אנשים בריאים אחרים הם חיוביים ל- RF (כעשרה אחוזים מאלה מעל גיל 60).

אין חשיבות לגורם שגרוני ללא תסמינים כלשהם.

none: הַפסָקַת וֶסֶת סימפטומים אִבחוּן