אימונוגלובולין

ואווה רודולף-מולר, רופאה

אווה רודולף-מולר היא כותבת עצמאית בצוות הרפואי של היא למדה רפואה אנושית ומדעי עיתונים ועבדה שוב ושוב בשני התחומים - כרופאה במרפאה, כמבקרת, וכעיתונאית רפואית בכתבי עת מומחים שונים. כיום היא עובדת בעיתונות מקוונת, בה מוצע מגוון רחב של תרופות לכולם.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

אימונוגלובולין (Ig) מתייחס לחלבונים שונים הממלאים תפקיד חשוב בהגנה של הגוף מפני חומרים זרים. הם נקראים גם נוגדנים ומגיעים בצורות שונות עם פונקציות שונות, כגון אימונוגלובולין D או אימונוגלובולין G. קרא כאן את כל מה שאתה צריך לדעת על נוגדנים: הגדרה, חלוקה למעמדות שונים, משימות והסיבות האפשריות לחוסר באימונוגלובולין.

מהו אימונוגלובולין?

האימונוגלובולינים (נוגדנים) הם מבני חלבון השייכים למערכת החיסון הספציפית. ספציפי פירושו שהם יכולים לזהות באופן ספציפי, לאגד ולהילחם במרכיבים מסוימים של פתוגן. זה אפשרי מכיוון שכל אחד מהם היה "מתוכנת" מראש עבור פתוגן ספציפי. מונח נפוץ נוסף לאימונוגלובולין הוא גמא גלובולין, או g-אימונוגלובולין.

בעוד שחלק מהנוגדנים מסתובבים בדם, אימונוגלובולינים אחרים קשורים לקרום: הם יושבים על פני השטח של תאי חיסון מסוימים (לימפוציטים B).

נוגדנים: מבנה ותפקוד

אימונוגלובולינים הם מה שנקרא גליקופרוטאינים. המשמעות היא שיש להם גם חלבון וגם תכולת סוכר.

לאימונוגלובולינים צורת y, המורכבת משתי שרשראות כבדות וקלות (שרשראות H ו- L), אשר יש להן סוגים שונים. יש להם שני אתרי קישור לאנטיגנים. אלה הם מבני שטח אופייניים של חומרים זרים כגון פתוגנים. על ידי קישור האנטיגנים, האימונוגלובולין לוכד ביעילות את הפתוגן ובכך מנטרל אותו.

בנוסף, קשירת הנוגדן-אנטיגן היא אות לתאי דם לבנים מסוימים (לויקוציטים) "לבלוע" את הפולש ובכך לחסל אותו.

פונקציית נוגדנים חשובה נוספת היא הפעלת מערכת המשלים. זוהי מערכת של חלבונים מופעלים דמויי אשד של המערכת החיסונית, הפועלים באופן לא ספציפי נגד חומרים זרים ומחסלים אותם.

לשיעורי האימונוגלובולינים השונים יש משימות בפירוט. בעוד שתפקוד הנוגדן הספציפי של אימונוגלובולין מסוג A, E, G ו- M נחקר היטב, לא ידוע הרבה על המשימות הביולוגיות של אימונוגלובולין D עד כה.

אילו שיעורי נוגדנים קיימים?

ישנן חמש קבוצות תת אימונוגלובולין שונות:

• אימונוגלובולין A (IgA)
• אימונוגלובולין D (IgD)
• אימונוגלובולין E (IgE)
• אימונוגלובולין G (IgG)
• אימונוגלובולין M (IgM)

הסיווג מבוסס על סוג שתי השרשראות הכבדות. לדוגמה, לאימונוגלובולין A יש שתי שרשראות אלפא.

מידע נוסף: אימונוגלובולין א

אם תרצה לדעת היכן מתרחשת סוג זה של נוגדנים ואילו משימות הוא ממלא, קרא את המאמר אימונוגלובולין א.

מידע נוסף: אימונוגלובולין E

אם אתה רוצה לדעת כיצד נוגדן מסוג E נלחם בטפילים ומעורב באלרגיות, קרא את הפוסט Immunoglobulin E.

מידע נוסף: אימונוגלובולין G

אם אתה רוצה לדעת יותר על תפקידם של הנוגדנים הללו ומה משמעותם עבור תינוקות, קרא את המאמר Immunoglobulin G.

מידע נוסף: אימונוגלובולין מ

אם אתה רוצה לדעת היכן נמצאים נוגדנים מסוג M בגוף ומה תפקידם, קרא את המאמר אימונוגלובולין M.

מתי נקבעים אימונוגלובולינים?

הרופא קובע את ערכי האימונוגלובולין אם יש חשד לחסר חיסוני. זה קיים, למשל, בחולים הרגישים מאוד לזיהומים. המערכת החיסונית יכולה להפריע גם בחולים שבהם זיהום לא מסובך בדרך כלל ארוך או חמור במיוחד. מחלות נוספות שעל פי החשד מאובחנות כנוגדנים הן:

• מחלות אוטואימוניות כגון מחלת קרוהן
• מחלות עם ייצור נוגדנים מוגבר (מה שנקרא gamopathies חד שבטיים)
• מחלות כבד כרוניות כגון שחמת הכבד או הפטיטיס כרונית

קביעת הנוגדן עוזרת לאבחן מחלות אלו וגם להעריך את הפרוגנוזה שלהן. הוא משמש גם לטיפול לאחר מחלות.

אימונוגלובולין: ערכים תקינים

אימונוגלובולינים נקבעים מסרום הדם. הערכים הנורמליים הבאים חלים על מבוגרים:

IgA	IgD	IgE	IgG	IgM
70-380 מ"ג / ד"ל	<100 U / ml	עד 100 IU / ml	700-1600 מ"ג / ד"ל	נשים: 40-280 מ"ג / ד"ל גברים: 40 - 230 מ"ג / ד"ל

ערכי ייחוס שונים חלים על ילדים בהתאם לגילם.

מתי יורדים האימונוגלובולינים?

המחלות הבאות גורמות להפחתת ייצור הנוגדנים:

• תסמונת קושינג
• סוכרת
• תת פעילות בלוטת התריס (תת פעילות של בלוטת התריס)
• זיהומים חיידקיים
• הרעלת דם (אלח דם)

טיפולים המדכאים את המערכת החיסונית מעכבים גם את ייצור האימונוגלובולינים. זה חל, למשל, על כימותרפיה והקרנות לחולי סרטן.

מחלות אחרות כגון תסמונת נפרוטית אינן משפיעות על ייצור נוגדנים, אלא מביאות לאובדן המוגבר שלהן. אותו דבר קורה עם כוויות קשות.

מחסור מולדת בנוגדן

במקרים נדירים, המחסור באימונוגלובולין מולד. אם יש מחסור בכל שיעורי הנוגדן, הרופא קורא לזה אגמגלובולינמיה. עם זאת, רק קבוצות תת נוגדנים בודדות יכולות להיות מושפעות, מה שנקרא מחסור סלקטיבי של אימונוגלובולין. ההפרעה החיסונית המולדת השכיחה ביותר היא מחסור סלקטיבי ב- IgA, המשפיע על עד 0.1 אחוז מהאוכלוסייה. חסר סלקטיבי של IgG או IgM, למשל, פחות נפוץ.

מתי מגדילים אימונוגלובולינים?

רמה מוגברת של נוגדנים מבוססת על עלייה באימונוגלובולינים וידועה בשם היפרגמגלובולינמיה. נבדלת בין היפרגמגלובולינמיה פוליקלונלית ומונוקלונלית:

היפרגמגלובולינמיה פוליקלונית

אימונוגלובולינים רבים ושונים גדלים כאן. זה קורה, למשל, במקרים הבאים:

• זיהומים חריפים וכרוניים
• מחלות אוטואימוניות (כגון זאבת מערכתית, דלקת מפרקים שגרונית)
• מחלות כבד כגון שחמת הכבד

היפרגמגלובולינמיה חד שבטיים

רק סוג מסוים של נוגדנים גדל בתדירות נמוכה יותר. דוגמאות להיפרגמגלובולינמיה חד שבטיים כאלה הן:

• פלסמציטומה (מיאלומה נפוצה)
• מחלת ולדנסטרום (אימונוציטומה)

מה לעשות אם ערכי האימונוגלובולין משתנים?

במקרה של חוסר נוגדנים נרכש, המחלה הבסיסית מטופלת תחילה. לדוגמה, הרופא יכול לרשום טיפול אינסולין לסוכרת או טיפול הורמונלי חלופי לתת פעילות של בלוטת התריס.

אם יש מחסור מולדת בנוגדן, המטופל מקבל תחליף לכל החיים עם אימונוגלובולינים. אלה ניתנים לווריד (תוך ורידי) או מתחת לעור (תת עורית).

אם הרופא איבחן היפרגמגלובולינמיה חד שבטית, עליו לחקור את הסיבה. לדוגמה, נעשה שימוש בבדיקות מח עצם ושתן או הדמיה (CT, MRT או סנטיגרפיה). לאחר זיהוי המחלה הבסיסית, היא תטופל בהתאם.

גם אם יותר מסוג אימונוגלובולין אחד גבוה (hypergammaglobulinemia פוליקלונלי), הסיבה מתגלה כך שניתן יהיה להתחיל בטיפול מתאים.

none:  לעשן כושר ספורט חיסונים