צלקות היפרטרופיות
קרולה פלצ'נר היא כותבת עצמאית במחלקה הרפואית של ויועצת הכשרה ותזונה מוסמכת. היא עבדה במגזינים מומחים ופורטלים מקוונים לפני שהפכה לעיתונאית עצמאית בשנת 2015. לפני תחילת ההתמחות למדה תרגום ופרשנות בקמפן ובמינכן.
עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.צלקות היפרטרופיות הן צלקות הבולטות מעל העור הבריא שמסביב. הם לרוב לא מזיקים. עם זאת, הצלקת יכולה להיות מלווה בגירוד ויכולה להיתפס כמעצבנת על ידי הנפגעים.כאן תוכלו לגלות אילו תסמינים יכולים לגרום לצלקות מגושמות, כיצד ניתן לטפל בצלקות היפרטרופיות וכיצד ניתן למנוע אותן.
קודי ICD למחלה זו: קודי ICD הם קודים מוכרים בינלאומיים לאבחונים רפואיים. ניתן למצוא אותם, למשל, במכתבי רופא או בתעודות של כושר עבודה. L91
מהי צלקת היפרטרופית?
צלקות היפרטרופיות מתרחשות כאשר נוצרות יותר מדי רקמות חיבור לאחר פגיעה בעור: הפרעה בשלב הדלקתי או ריפוי הפצע גורמות למטריצה החוץ -תאית - רקמת החיבור בין התאים - להתרבות יתר ובמקביל להתדרדרות לאט יותר. זה יוצר צלקת עבה ובולטת שעולה מעל העור שמסביב.
צלקות היפרטרופיות נוצרות לעתים קרובות במיוחד לאחר זיהומים בפצעים, כוויות או אם הפציעה היא בחלק של הגוף עם מתח עור מוגבר, למשל בכתף או בחזה.
הבדלים מקלואידים
צלקות היפרטרופיות דומות לקלואידים - שתיהן צלקות בולטות העולות מעל העור שמסביב. עם זאת, צלקות היפרטרופיות שכיחות הרבה יותר. הם גם שונים מהקלואידים בכך שהם
- מוגבלים למיקום הפציעה
- לפעמים לסגת באופן ספונטני
- להתפתח בתוך ששת החודשים הראשונים לאחר הפציעה, בדרך כלל בתוך ששת השבועות הראשונים
צלקות היפרטרופיות: תסמינים
בדרך כלל, צלקת היפרטרופית היא בצבע אדמדם ועולה בבליטות - כגושים או מה שנקרא פלאקים - מעל העור שמסביב. הצלקת לרוב מגרדת ולאחר כשנתיים של מה שנקרא התבגרות היא נראית לעתים קרובות כמו חוט קטן.
צלקות היפרטרופיות: טיפול
צלקות היפרטרופיות הן שינויים בעור שפירים שאינם דורשים כשלעצמם טיפול. עם זאת, טיפול מצוין אם הוא גורם לתסמינים (למשל כאב) או ליקוי בתפקוד (למשל ניידות). גם אם צלקת היפרטרופית מהווה בעיה אסתטית לאדם הנוגע בדבר ואולי אף משפיעה על איכות חייהם, הדבר מדבר בעד טיפול.
אין כיום הליך טיפול רפואי המסיר באופן מהימן צלקות היפרטרופיות. אבל אתה יכול לנסות להפוך את זה פחות בולט. איזו שיטה מבטיחה ביותר תלויה במקרה האינדיבידואלי (למשל בגודל, במיקום ובגיל הצלקת). לעתים קרובות יש צורך לשלב מספר שיטות טיפול אחת עם השנייה. השיטות העיקריות הן:
- זריקות עם גלוקוקורטיקואידים (קורטיזון): הרופא מזריק שוב ושוב קורטיזון ישירות לרקמת הצלקת כדי להפחית צמיחת יתר של צלקת. לרוב הטיפול משולב בהקפאה.
- קרח (קריותרפיה): הרופא משתמש בחנקן נוזלי לשם כך. או שרקמת הצלקת קפואה לזמן קצר בלבד ומורדמת על מנת להפוך את הזריקה הכואבת של קורטיזון לנסבלת יותר. או שהצלקת ההיפרטרופית נקרחת בצורה אינטנסיבית יותר כך שהרקמה העודפת תמות.
- טיפול בלחץ: זה יכול לשטח צלקת מתנפחת.
- לייזר: בעזרת מה שמכונה טיפול לייזר אובליטיבי, הרופא יכול להסיר צלקת בולטת שכבה אחר שכבה ובכך להפוך אותה להחמיאה יותר. אם הצלקת מלווה בגירוד או באדמומיות חמורה, ניתן לחסל תסמינים אלה בעזרת טיפול לייזר לא-אבלטיבי.
- ניתוח: במקרים מסוימים ניתן לצמצם צלקות היפרטרופיות.
תוכלו ללמוד עוד על הדרכים השונות לטיפול בצלקת היפרטרופית במאמר הסרת צלקות.
צלקת היפרטרופית: מניעה
עדיף מאשר לנסות להסיר צלקת היפרטרופית זה למנוע אותה. כל אחד יכול לתרום לכך בעצמו. בדרך זו ניתן להפחית את הסיכון לפתח צלקת היפרטרופית לאחר פגיעה בעור אם ...
- להגן מפני השמש והקור העז,
- בכפוף למתיחות ומתיחות כמה שפחות,
- לשפשף עם תמצית בצל (בעל השפעה אנטי דלקתית ומיועד למנוע היווצרות פיברובלסטים מוגזמים, תאים מיוחדים של רקמת החיבור),
- לעסות באופן קבוע,
- לשפשף עם משחה (ציפורני חתול) או שמן זית כדי להפוך אותם לגמישים ולהרגיע צלקות מגרדות בעזרת ג'ל קירור, במידת הצורך,
- אם הוא מגרד יש לכסות בעזרת פלסטר כדי לא לגרד אותו ולגרות את הצלקת ההיפרטרופית מהחיכוך.
