היפוגונאדיזם

אסטריד לייטנר למדה וטרינריה בווינה. לאחר עשר שנים בווטרינריה ולידת בתה, עברה - יותר במקרה - לעיתונאות רפואית. מהר מאוד התברר שהעניין שלה בנושאים רפואיים ואהבת הכתיבה שלה הם השילוב המושלם מבחינתה. אסטריד לייטנר גרה עם בת, כלב וחתול בווינה ובאוסטריה העליונה.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

הרופאים מכנים היפוגונאדיזם מחסור בהורמוני המין המתרחשים אצל גברים ונשים כאחד. אצל מתבגרים, מחסור בהורמון פירושו שהתבגרות אינה מתחילה או מתחילה מאוחר. קרא כאן על הגורמים להיפוגונאדיזם, הסימפטומים וכיצד מטפלים במחלה.

קודי ICD למחלה זו: קודי ICD הם קודים מוכרים בינלאומיים לאבחונים רפואיים. ניתן למצוא אותם, למשל, במכתבי רופא או בתעודות של כושר עבודה. E29

סקירה קצרה

• מהו היפוגונאדיזם? מחסור בהורמוני מין (טסטוסטרון, אסטרוגן, פרוגסטרון)
• גורמים וגורמי סיכון: הפרעה של בלוטות המין (האשכים, השחלות) או ההיפותלמוס / בלוטת יותרת המוח; במקרים מסוימים נטייה גנטית
• סימפטומים: תלוי במין וכאשר מתרחשת מחסור בהורמון (מולד, לפני או אחרי ההתבגרות)
• אבחון: מראה גופני, בדיקת דם
• טיפול: מתן הורמוני מין, טיפול במחלה הבסיסית
• מניעה: לא ניתן למנוע

מהו היפוגונאדיזם?

היפוגונאדיזם הוא כאשר בלוטות המין (אשכים או שחלות) מייצרות מעט מדי או לא הורמוני מין. המונח "היפו" בא מלטינית ופירושו "מתחת", בלוטות המין הן בלוטות המין.

שני המינים יכולים להיות מושפעים מהיפוגונאדיזם. בהיפוגונאדיזם זכרי האשכים אינם מייצרים מספיק אנדרוגנים (טסטוסטרון), בהיפוגונדיזם נשי חסר אסטרוגנים וגסטגנים (פרוגסטרון).

כתוצאה ממחסור בהורמון, ההתפתחות המינית מופרעת, אצל מבוגרים המאפיינים המיניים המשניים (למשל שיער הערווה) נסוגים והנפגעים הופכים לעקרים. התסמינים המופיעים תלויים במועד שבו מתרחשת המחסור בהורמון המין.

הורמוני מין בנשים: הורמוני המין הנשיים אסטרוגן ופרוגסטרון כמו גם כמות קטנה של הורמון המין הגברי טסטוסטרון מיוצרים בעיקר בשחלות. הורמוני המין אצל נשים נחוצים להתפתחות הנשית, להיווצרות המאפיינים המיניים המשניים כגון שיער חזה, ערווה ושחי בית השחי, למחזור החודשי וליצירת עצמות.

הורמוני מין זכריים: הורמוני מין זכריים נקראים אנדרוגנים, כאשר העיקרי הוא טסטוסטרון. הוא נוצר בעיקר באשכים והוא הכרחי להתפתחות הגופנית הגברית (למשל צמיחת זקן, שיער ערווה, צמיחת הפין והאשכים), לתפקוד מיני ורבייה.

ייצור הורמוני מין

מרכז הבקרה החשוב ביותר ברמה גבוהה יותר לייצור הורמוני המין בגונדות נמצא במוח-במה שנקרא היפותלמוס, אזור בדיינצפלון. אם רוצים לייצר הורמוני מין, ההיפותלמוס משחרר את ההורמון GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופין).

GnRH בתורו מעורר את מרכז הבקרה השני, בלוטת יותרת המוח, לשחרר את ההורמונים LH (הורמון לוטייניזציה) ו- FSH (הורמון מגרה זקיקים). שני הורמונים אלה, המכונים גם גונדוטרופינים, פועלים בתורם על בלוטות המין ומעוררים אותם לייצר הורמוני מין. התאים Leydig שנקראים באשכים מייצרים אז טסטוסטרון, בעוד השחלות מייצרות אסטרוגנים ופרוגסטרון.

אם יש מספיק הורמוני מין בגוף, ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח עוצרים את שחרור ה- GnRH, FSH ו- LH, כך שנוצרים פחות או יותר הורמונים. הרופאים מדברים על "משוב שלילי".

ישנן מספר סיבות מדוע אין מספיק הורמוני מין בגוף. הפרעה בייצור ההורמונים יכולה להיות בגונדות עצמן או במרכזי הבקרה במוח. בהתאם למיקום ההפרעה, נבדלת בין היפוגונאדיזם ראשוני ומשני.

היפוגונאדיזם ראשוני

בהיפוגונאדיזם ראשוני, הגורם לחוסר ההורמון טמון ישירות בגונדות. זה המצב כאשר האשכים (למשל בתסמונת קלינפלטר) או השחלות (למשל בתסמונת טרנר) חסרים או שאינם ניתנים לפעולה מלידה. אותו דבר אם הם מוסרים בגלל גידול או ניזוקו כתוצאה מתאונה, כך שהם כבר לא יכולים לייצר מספיק הורמוני מין. אופייני להיפוגונאדיזם ראשוני הוא רמה נמוכה של הורמון מין בשילוב עם רמות גבוהות של LH ו- FSH. הרופאים מדברים גם על היפוגונאדיזם היפרגונאדוטרופי.

היפוגונאדיזם משני

בהיפוגונאדיזם משני האשכים או השחלות מתפקדים כצפוי. המחסור בהורמוני המין נגרם כתוצאה מתקלה במרכזי בקרת ההורמונים במוח. הגורמים לחוסר ההורמון הם בבלוטת יותרת המוח או בהיפותלמוס. הן רמות הורמון המין והן ערכי GnRH, LH ו- FSH יורדים. הרופאים מדברים על היפוגונאדוטרופיה או היפוגונאדיזם מרכזי.

היפוגונאדיזם פונקציונלי

היפוגונאדיזם פונקציונלי מתפתח עם הגיל או כתוצאה ממחלה בסיסית אחרת. בהיפוגונאדיזם תפקודי או מעורב, הן הגונדות והן מרכזי הבקרה ההורמונליים במוח עלולים להיפגע.

היפוגונדיזם גיל (היפוגונאדיזם מאוחר): רמת הטסטוסטרון בגברים בריאים יורדת בהדרגה עם הגיל. עם הזמן הגוף מאבד את היכולת לווסת את ההורמונים בצורה תקינה ונעשה פחות טסטוסטרון. אם רמת הטסטוסטרון נמוכה מהערכים הנורמליים לגברים בריאים, מדברים על היפוגונאדיזם בגיל. בקבוצה בת 40 עד 79, עד 12.8 % מכלל הגברים יש רמות טסטוסטרון נמוכות ותסמינים של היפוגונאדיזם. עם זאת, ייצור הטסטוסטרון בדרך כלל אינו עומד לגמרי.

לעומת זאת, הגוף הנשי מפסיק לייצר הורמוני מין כגון אסטרוגן עם גיל המעבר. התוצאה היא היפוגונאדיזם היפרגונאדוטרופי טבעי.

מחלות אחרות: היפוגונאדיזם תפקודי מתרחש גם יחד עם מחלות אחרות כגון תסמונת מטבולית, השמנה, דלקת כרונית או דיכאון. פעילות גופנית מופרזת או תת תזונה יכולים גם לעורר תסמינים של היפוגונאדיזם. יתכן גם שתרופות מסוימות, כגון קורטיזון, מפריעות לייצור הורמוני מין.

גורם ל

גורמים להיפוגונאדיזם ראשוני

ישנן סיבות רבות לחסר בהורמוני המין. הם יכולים להיות מולדים או להתפתח במהלך החיים.

מחסור בהורמון מולד

המחלות הגנטיות השכיחות ביותר שמובילות למחסור בהורמוני מין הן תסמונת קלינפלטר (אצל גברים) ותסמונת טרנר (אצל נשים).

בשתי המחלות, שינויים בכרומוזומים מולדים מובילים למומים של בלוטות המין, המונעים מהם לייצר הורמוני מין. ההתפתחות הספציפית למגדר שצפויה לא מתרחשת אצל אלה שנפגעו.

מחסור בהורמון נרכש

היפוגונאדיזם ראשוני מתרחש לרוב רק עם הזמן. ישנם גורמים שונים לחוסר ההורמון:

• דלקת או פגיעה המובילה להרס רקמת האשכים או השחלות
• גידולים באשכים או בשחלות
• הסרה כירורגית של אשכים או שחלות (למשל בגלל גידול)
• מחלות ויראליות (במיוחד חזרת אצל גברים)
• פגיעה ברקמות מהקרנות או מכימותרפיה

גורמים להיפוגונאדיזם משני

בהיפוגונאדיזם משני, בלוטות המין שלמות וייצור ההורמונים מופרע או בהיפותלמוס או בבלוטת יותרת המוח.

הגורמים לנזק כזה יכולים להיות:

• אדנומה שפירה יותרת המוח (פרולקטינומה)
• פגיעה ישירה בבלוטת יותרת המוח כתוצאה מפגיעות מוח טראומטיות, תרופות כגון פנוטיאזין או ריספרידון, אי ספיקת כליות כרונית או תת פעילות של בלוטת התריס.
• מחלות מולדות כגון תסמונת קלמן

תסמינים

הסימפטומים של היפוגונאדיזם תלויים לא רק במין, אלא גם במועד המחלה.

כיצד מתבטא היפוגונאדיזם בגברים?

היפוגונאדיזם לפני גיל ההתבגרות:

• אם הטסטוסטרון נעדר באופן חלקי או מלא בילדות, ההתבגרות מתפתחת בעיכוב, לא שלם או בכלל לא (pubertas tarda).
• המאפיינים המיניים הראשוניים והמשניים אינם מפותחים (אשכים קטנים, פין לא מפותח, מעט שיער גוף)

היפוגונאדיזם לאחר גיל ההתבגרות:

• ירידה בחשק המיני, ירידה בפעילות המינית
• תפקוד לקוי של זיקפה
• אִי פּוּרִיוּת
• ירידות בית השחי והערווה
• ירידה בצמיחת הזקן
• גינקומסטיה (הגדלת בלוטת החלב, חלוקת שומן נקבה)
• אובדן מסת שריר וכוח
• ירידה בצפיפות העצם (אוסטאופורוזיס)
• עלייה ברמת הסוכר בדם (סוכרת)
• גלי חום
• מצבי רוח משתנים
• תשישות ואגרסיביות
• הפרעות שינה
• דִכָּאוֹן
• ירידה בביצועים נפשיים
• סימנים להיפוגונדיזם בגיל: הפרעות בתפקוד המיני, השמנה, ירידה בחיוניות

כיצד מתבטא היפוגונדיזם בנשים?

היפוגונאדיזם לפני גיל ההתבגרות:

• אם הורמוני המין הנשיים כבר חסרים בילדות, ההתבגרות לא מתרחשת (pubertas tarda).
• בנות אינן סובלות מחזוריותן (אמנוריאה ראשונית).

היפוגונאדיזם לאחר גיל ההתבגרות:

• הפרעות במחזור החודשי
• תקופות חסרות (אמנוריאה משנית)
• אִי פּוּרִיוּת
• אוסטאופורוזיס

גיל ההתבגרות מתעכב

אם עדיין לא התרחשו השינויים הגופניים הראשונים כגון התפתחות השד או שיער הערווה אצל נערות בגיל 13.5 שנים, הדבר נקרא עיכוב או עיכוב בגיל ההתבגרות. גם היעדר המחזור החודשי (Menarche) עד גיל 15 מעיד על כך. Pubertas tarda משמש גם כאשר זה לוקח יותר מחמש שנים מהסימנים הראשונים של ההתבגרות ועד גיל המעבר או כאשר התפתחות ההתבגרות נעצרה במשך יותר מ -18 חודשים.

אצל בנים מדברים על גיל ההתבגרות אם בגיל 14 לא נראים מאפיינים מיניים משניים (למשל התחלה של צמיחת זקן והופעת שיער ערווה), ההתבגרות נמשכת יותר מחמש שנים, או שהתפתחות ההתבגרות נעצרה יותר מ -18 חודשים.

גיל ההתבגרות המתעכב נובע מחוסר בהורמוני מין אצל בנות ובנים כאחד. במקרים רבים זהו רק עיכוב משפחתי לא מזיק בהתבגרות (גיל ההתבגרות החוקתית). תת תזונה או מחלות כגון אנורקסיה הן גם סיבות אפשריות.

בנוסף, יתכנו עיקרים (בנות עם תסמונת אולריך-טרנר, בנים עם תסמונת קלינפלטר) או היפוגונדיזם משני (תסמונת קלמן).

גיל ההתבגרות מתבטא באמצעות תחילת ההתבגרות המתעכבת או דרך התפתחות איטית במיוחד של ההתבגרות. במקרים חמורים אין התבגרות כלל. אצל בנות, צמיחת השד והמחזור מתעכבים; אצל בנים, התפתחות האשכים והפין מתעכבת.

צמיחת שיער בערווה ובבית השחי מתעכבת בשני המינים.

גידול העצמות גם מאחור; הנפגעים בדרך כלל קטנים יותר מבני גילם הבריאים. ההתפתחות המתעכבת של ההתבגרות גורמת לעיתים לבעיות פסיכולוגיות.

אִבחוּן

אנשי קשר בגין מחסור אפשרי בהורמון המין הם רופא הילדים, רופא הנשים או האורולוג, בהתאם לגיל ולמין המטופל. אפשרית גם בדיקה של רופא פנימי המתמחה בהפרעות הורמונליות.

בדיון מפורט שואל הרופא על התלונות הקיימות. לעתים קרובות זה נותן את האינדיקציות הראשונות להיפוגונאדיזם. לאחר מכן מתבצעת בדיקה גופנית. הרופא מקדיש תשומת לב מיוחדת למאפיינים הפיזיים של המחסור בהורמון, כגון שינויים במאפיינים המיניים המשניים.

הרופא גם שואל האם ישנן מחלות אחרות כגון סוכרת או הפרעות אכילה והאם האדם הנוגע בדבר נוטל תרופות כגון קורטיזון.

אם יתברר החשד להיפוגונאדיות, הרופא יבצע בדיקת דם. הוא קובע את רמות הורמוני המין (טסטוסטרון, אסטרוגן, פרוגסטרון) ואת הגונדוטרופינים LH ו- FSH.

קביעת הטסטוסטרון מתבצעת בדרך כלל בשעות הבוקר בין השעות 7: 00-11: 00, מכיוון שערך הטסטוסטרון הוא הגבוה ביותר בשלב זה. על ידי קביעת LH ו- FSH, הרופא מבדיל אם מדובר בהיפוגונאדיזם ראשוני או משני.

מאחר ומחלות כלליות יכולות להוביל גם לשינויים זמניים ברמות ההורמונים, האבחנה של היפוגונאדיזם ברורה רק כאשר הערכים נמצאים מתחת לטווח הנורמלי בשתי בדיקות בהפרש של 30 יום.

אם יש חשד לגורם גנטי לחוסר ההורמון הרופא יבצע בדיקות גנטיות מתאימות. שינויים מבניים כגון גידולים באשכים או בשחלות מזוהים באמצעות אולטרסאונד.

יַחַס

הטיפול תלוי בסיבה לחוסר ההורמון. אם יש מחלה בסיסית כמו גידול, זה מטופל.

טיפול באמצעות החלפת הורמונים

הטיפול בהיפוגונאדיזם אצל גברים הוא טסטוסטרון. קיימות תכשירים שונים לכך, אשר מוזרקים מתחת לעור (הזרקת מחסן) או מוחלים כטיח. לגברים שרוצים להביא ילדים, הרופא רושם טיפול ב- GnRH, LH או FSH. טיפול בטסטוסטרון הוא בדרך כלל קבוע.

הרופא מטפל לעתים קרובות בהיפוגונאדיזם נשי עם תכשירים משולבים של אסטרוגן או אסטרוגן-פרוגסטגן. בצורה זו של טיפול החלפת הורמונים, התרופות מפצות על המחסור ההורמוני המתרחש במהלך גיל המעבר.

טיפול בטרדה בגיל ההתבגרות

בשני המינים, הרופא מסתמך גם על טיפול הורמונלי חלופי כך שהמאפיינים המיניים המשניים מתפתחים ומתבגרים. לבנים מושפעים ניתן טסטוסטרון. אצל בנות מתחילים טיפול באסטרוגן במינון נמוך; לאחר כשנה ניתנים פרוגסטנים נוספים. לפעמים אלה שנפגעים צריכים להחליף את ההורמונים לכל החיים על מנת למנוע תופעות לוואי של מחסור בהורמון כגון אובדן עצם (אוסטאופורוזיס).

תַחֲזִית

הפרוגנוזה תלויה בעיקר בסיבה לחוסר ההורמון. עם זאת, בדרך כלל ניתן לטפל בהיפוגונדיזם היטב ואין לו השפעה על תוחלת החיים.

מְנִיעָה

אין אמצעים מיוחדים למניעת היפוגונאדיזם. אורח חיים בריא יכול לעזור לשמור על איזון ההורמונים. אלה כוללים תזונה מאוזנת, הימנעות מניקוטין ואלכוהול ופעילות גופנית סדירה.

none:  טיפולים סמים חיסונים