אלקטרוליטים

ואווה רודולף-מולר, רופאה

אווה רודולף-מולר היא כותבת עצמאית בצוות הרפואי של היא למדה רפואה אנושית ומדעי עיתונים ועבדה שוב ושוב בשני התחומים - כרופאה במרפאה, כמבקרת, וכעיתונאית רפואית בכתבי עת מומחים שונים. כיום היא עובדת בעיתונות מקוונת, בה מוצע מגוון רחב של תרופות לכולם.

עוד על המומחים של כל תוכן נבדק על ידי עיתונאים רפואיים.

אלקטרוליטים הם חומרים שיכולים להוליך חשמל בתמיסה מימית. הם מתרחשים הן כחלקיקים טעונים חיוביים והן שליליים (יונים). נציגים חשובים הם, למשל, אשלגן, נתרן, סידן ומגנזיום. קרא כאן את כל מה שאתה צריך לדעת על אלקטרוליטים: הגדרה, משימות, ערכים נורמליים וסיבות אפשריות לאיזון אלקטרוליטים מופרע.

מהם אלקטרוליטים?

אלקטרוליטים הם חומרים (מלחים, בסיסים, חומצות) המתפרקים בתמיסה מימית לחלקיקים טעונים חיוביים או שליליים (קטיונים או אניונים). הרכב האלקטרוליטים באזורים שונים של הגוף, כלומר בתוך התא ומחוצה לו, מאוזן בדיוק. אם הוא משתנה, התא כבר לא יכול לבצע את תפקידו ואולי לא לשרוד.

אלקטרוליטים חשובים במיוחד בגופנו הם:

יונים טעונים חיובית	סמל כימי	יונים טעונים שלילית	סמל כימי
מֵימָן	H +	פלוּאוֹרִיד	F-
נתרן	Na +	כלוריד	Cl-
אֶשׁלָגָן	K +	יוֹד	J-
אַמוֹנִיוּם	NH4 +	הידרוקסיל	אה-
הידרוניום	H3O +	חַנְקָה	מספר 3-
מגנזיום	Mg2 +	ביקרבונט	HCO3-
סִידָן	Ca2 +	תַחמוֹצֶת	O2-
ברזל II	Fe2 +	סולפט	SO42-
ברזל III	Fe3 +	פוֹספָט	PO43-

אלקטרוליטים: נתרן

רוב הנתרן בגוף נמצא מחוץ לתאים. יחד עם אשלגן, הנתרן ממלא תפקיד חשוב במתח החשמלי ובתהליכי ההובלה דרך קרום התא.

אלקטרוליטים: אשלגן

בניגוד לנתרן, אשלגן נמצא בעיקר בתוך התא. שם הוא מקבל את פוטנציאל המנוחה של קרום התא - זה חיוני להתכווצות תאי השריר, למשל. אשלגן הוא גם מרכיב חשוב בתגובות אנזים שונות בגוף.

אלקטרוליטים: סידן

כמו יוני אשלגן ונתרן, יוני סידן הם אלקטרוליטים טעונים חיוביים, כלומר קטיונים. בגוף 99 אחוז מהסידן מאוחסן בעצמות. בתוך התא הוא משמש כחומר שליח חשוב בהעברת אותות, למשל בזמן התכווצות שרירים או שחרור חומרים מאוחסנים.

אלקטרוליטים: מגנזיום

המגנזיום נמצא בעיקר בתוך התא. שם יש לו משימות רבות בתגובות אנזימטיות, ייצור חלבונים, חילוף החומרים של ה- DNA ו- RNA ופעילות השרירים. יותר ממחצית המגנזיום קשור בעצמות, אך הוא נמצא גם בכמויות גדולות יותר בשרירים. רק אחוז אחד מכמות המגנזיום הכוללת בגוף נחשף בסרום וניתן למדוד אותו שם.

אלקטרוליטים: כלוריד

גוף האדם מכיל כ -80 גרם יוני כלוריד, שליש מהם ארוז בתאי שריר או בתאי דם אדומים. כלוריד הוא היון הטעון השלילי החשוב ביותר מחוץ לתא ו"שותף "חשוב של נתרן. לכן, במקרה של הפרעות במאזן האלקטרוליטים, שני האלקטרוליטים משתנים לעתים קרובות באותו כיוון.

אלקטרוליטים: ברזל

ברזל הוא דו -ערך או טריוולנטי בגוף והוא מכונה כימית Fe2 + או Fe3 +. כמרכיב של המוגלובין, הוא ממלא בעיקר תפקיד בהעברת חמצן. מבוגרים צריכים לצרוך 10 (גברים) או 15 (נשים) מיליגרם ביום. לנשים בהריון ומניקות יש דרישת ברזל מוגברת.

מתי אתה קובע את האלקטרוליטים?

הרופא יקבע את האלקטרוליטים בכל פעם שיש חשד להפרעה באלקטרוליטים. ערכי המעבדה לסידן, אשלגן ונתרן נרשמים לרוב כסטנדרט. התסמינים המובילים את החשד להפרעות אלקטרוליט בודדות משתנים בהתאם ליון המושפע והיקף ההפרעה. עם זאת, מכיוון שהאלקטרוליטים משפיעים זה על זה בשיווי המשקל המורכב שלהם, הרופא בדרך כלל קובע מספר ערכים.

אלקטרוליטים: טווח התייחסות

הרופאים קובעים את האלקטרוליטים בדם או בשתן.

יוֹן	סרום דם	שֶׁתֶן
נתרן	135-145 ממול / ליטר	50-200 ממול / 24 שעות
אֶשׁלָגָן	3.8-5.2 ממול / ליטר	30-100 ממול / 24 שעות
אַמוֹנִיוּם	-	<50 ממול
מגנזיום - נשים - גברים	0.77-1.03 ממול / ליטר 0.73-1.06 ממול / ליטר	2.05-8.22 ממול / 24 שעות
סִידָן - נשים - גברים	2.02-2.60 ממול / ליטר	<7.5 ממול / 24 שעות <6.2 ממול / 24 שעות
כלוריד	96-110 ממול / ליטר	140-280 ממול / 24 שעות

דגימת דם נדרשת לקביעת רמת הברזל. זה תלוי במיוחד בגיל, בתזונה ובשינויים הורמונליים, כמו הריון. הוא גם נתון לתנודות גדולות במהלך היום.

מתי האלקטרוליטים נמוכים?

מחסור באלקטרוליטים יכול להיות מוחלט ויחסי כאחד. במקרה של מחסור מוחלט, הגוף למעשה חסר כמות מסוימת של היון המדובר. החסר היחסי השכיח יותר, לעומת זאת, מבוסס על שינוי במאזן הנוזלים, מה שמוביל לדילול האלקטרוליטים.

מחסור בנתרן

היפונתרמיה יחסית עקב אפקט הדילול מתרחשת, למשל, באי ספיקת לב, שחמת כבד או אלכוהוליזם כרוני. איבוד נתרן אמיתי מתרחש, בין היתר, משימוש בתרופות לניקוז, הקאות ושלשולים, או מתפקוד לקוי של בלוטת יותרת הכליה.

מחסור באשלגן

אם רמת האשלגן נמוכה מדי, הרופא קורא לזה היפוקלמיה. לדוגמה, היא תוצאה של היפראלדוסטרוניזם (תסמונת קון) או רמה מוגברת של אינסולין וקטכולמינים (אדרנלין, נוראדרנלין). הגוף מאבד גם יוני אשלגן באמצעות הקאות, שלשולים וסוכני התייבשות מיוחדים (משתני לולאה).

מחסור בסידן

מחסור בסידן חריף (היפוקלצמיה) מוביל בין היתר לתחושת עקצוץ, נוקשות שרירים והתכווצויות. אם המחסור בסידן נמשך לאורך זמן רב יותר, צמיחת השיער והציפורניים מופרעת. הגורמים לרמות סידן נמוכות כוללים:

• מחסור בוויטמין D (למשל בגלל מעט מדי אור שמש)
• תרופות מסוימות, כגון משתנים או גלוקוקורטיקואידים
• נשימה עמוקה ומהירה מדי (היפר -אוורור)
• פירוק תאי השריר (רבדומיוליזה)

חוסר כלוריד

מחסור בכלוריד נגרם, למשל, מהקאות אלימות חוזרות ונשנות, שכן מיץ הקיבה מכיל הרבה כלוריד. המחלה הבסיסית היא, למשל, הפרעת אכילה בולימית או זיהום חמור במערכת העיכול (למשל עקב נגירוס). סיבות אפשריות אחרות למחסור בכלוריד הן:

• שימוש קבוע בתרופות מים (משתנים)
• נשימה עמוקה ומהירה מדי (היפר -אוורור)
• עודף אלדוסטרון
• תסמונת קושינג

מחסור בברזל

דימום כרוני הוא גורם שכיח למחסור בברזל; למשל, נשים צעירות עם דימום וסת כבד מושפעות במיוחד. צורך מוגבר בברזל בשלב הגדילה או בהריון מוביל למחסור ברזל יחסי. סיבות נוספות לרמות ברזל נמוכות במעבדה הן:

• תזונה דלת ברזל (מזון צמחוני או טבעוני למהדרין)
• ירידה בספיגת הברזל (למשל לאחר הסרת קיבה או עקב מחלת צליאק)
• דלקת כרונית (למשל דלקת מפרקים שגרונית או מחלות מעי דלקתיות כגון קוליטיס כיבית)
• סיבות גנטיות

מתי מגדילים את האלקטרוליטים?

הגידול באלקטרוליטים מבוסס על ספיגה מוגברת וספיגה, הפרעה בהפרשה או הפרעת התפלגות.

עודף נתרן

הסיבה השכיחה ביותר להיפרנתרמיה היא אובדן מים מוגזם. זה קורה למשל עם כוויות, הזעה חזקה וחום, אבל גם עם סוכרת אינסיפידוס. עודף מוחלט של נתרן נובע בדרך כלל מצריכת נתרן מוגברת (שתיית מי מלח, מתן כמויות גבוהות של נתרן כלוריד או נתרן ביקרבונט).

עודף אשלגן

חולים עם תפקוד כליות לקוי נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לפתח עודף אשלגן (היפרקלמיה). סיכון זה עולה אם חולים אלה אוכלים גם מזונות עתירי אשלגן, כגון בננות.

תרופות מסוימות, כגון אנטגוניסטים של אלדוסטרון או תרופות להתייבשות חוסכות אשלגן, מגבירות גם את האשלגן בסרום. לכן אסור ליטול אותם אם אתה כבר יודע על היפרקלמיה. מחלות אחרות הקשורות לרמות אשלגן מוגברות כוללות:

• הפרעות הורמונליות כגון חוסר באינסולין או עודף קורטיזול
• פירוק תאי השריר והגידול או תאי דם אדומים
• שורף
• טראומה קשה

עודף סידן

מכיוון שחלק גדול מיוני הסידן של הגוף עצמו נקשר בעצמות, אלקטרוליטים אלה משתחררים לדם, במיוחד במחלות עם מוות של תאי עצם. מחלות כאלה הן למשל גרורות בעצמות, אוסטאוכונדרוזיס dissecans או chondroblastoma. היפרקלצמיה מתרחשת גם כתוצאה מ:

• בלוטת יותרת התריס (יתר הפאראתירואידיזם)
• שימוש בתרופות מסוימות (ליתיום, תיאזידים, תוספי ויטמין D)
• סרקואיד
• אי תנועה ממושכת
• היפרקלצמיה היפוקלצ'ורית משפחתית

עודף כלוריד

מחלות המעלות את רמות הכלוריד בדם כוללות אי ספיקת כליות, טראומת ראש והרעלת ברום. לאחרון אין למעשה השפעה על הכלוריד עצמו, אך הברום הנספג כלול בקביעת הכלוריד.

עודף ברזל

אם הגוף אינו יכול להפריש עודפי ברזל, אך מאחסנים אותו, הדבר מוביל לעלייה ברמות הברזל בסרום. הסיבות לכך הן, למשל, ספיגה מוגברת של ברזל, למשל בהמוכרומטוזיס תורשתי, או היווצרות לא יעילה של כדוריות דם אדומות. עומס ברזל יכול לנבוע גם מעירוי דם תכופים מאוד.

מה לעשות אם ערכי האלקטרוליט משתנים?

מכיוון שמחסור באלקטרוליטים הוא בדרך כלל מחסור יחסי, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להחזיר את האיזון במים ולאזן האלקטרוליטים. לדוגמה, אם יש הפרעה באלקטרוליטים עקב דילול (כלומר נוזלים מוגזמים), הרופא יכול לרשום סוכני ניקוז. לעומת זאת, אם יש מחסור במים, יש להקפיד על צריכת נוזלים מספקת.

אם יש חוסר מוחלט, עליך לחדש את מאזן האלקטרוליטים. לצורך כך, הרופא יכול לרשום תכשירי החלפה המכילים את האלקטרוליטים הרלוונטיים ויש ליטול אותם במשך מספר שבועות. תכשירים כאלה זמינים, למשל, כטבליות או גרגירים מסיסים לשתייה. עירוי עשוי להיות נחוץ גם במקרה של הפרעות חמורות באלקטרוליטים.

בנוסף, יש להפסיק במידת האפשר תרופות המובילות לאובדן אלקטרוליטים בודדים, אלא אם כן יש צורך בהן בדחיפות.

אם אלקטרוליטים מסוימים נמצאים בעודף, ניתן גם טיפול ספציפי (כגון נטילת חומרים מורכבים או הקזת דם אם יש עודף ברזל, או נטילת משתנים אם יש עודף של אשלגן).

none:  gpp כושר שיער